- לא, שמעון, אני לא יכול לדבר איתך כרגע! - אמרתי לבן-תולע
הזה. תמיד הוא מתקשר ברגע הכי לא מתאים. סיוון משכה לי את היד,
התכופפתי ונשקתי לה.
- שמעון , אני לא יכול לדבר עכשיו, אמרתי לך! אני עסוק! לא,
אני לא במשרד של ברדוגו! אני אתקשר אליך יותר מאוחר!
אז איפה אתה, לכל הרוחות, הוא דרש לדעת.
-אני בגן!
איפה? - הוא לא קלט, התפעלות סתומה בקולו השנוא.
-אני בגן, שמעון, בגן ילדים! כן! לבת שלי יש יום-הולדת! אני
אדבר איתך בערב! - וסגרתי לו את הפלאפון בפרצוף. אני בטוח שהוא
התפוצץ מזעם. ראיתי בדמיוני את הפרצופו האדום, המזיע, רך כמו
בצק אפוי-למחצה. ראיתי אותו מאדים עוד יותר, מתנפח, מתנפח, עד
ש...
טרר-טרר! טרר-טרר!
אני לא אוהב את כל המנגינות האלה, לפלאפון שלי יש  צליל מיושן
ופשוט.
-הלו, שמעון? נו, אני כרגע אמרתי לך שאני לא יכול לדבר עכשיו!
תגיד, אתה מבין עברית!? אני יודע, אבל לא עכשיו!!! - כל-כך
שנאתי אותו באותו רגע כמו שלא שנאתי מעולם. תמיד הוא נכנס לי
ברגעים הכי יפים, הכי אישיים, הכי טהורים של החיים ואיכשהו
מחרבן את הכל.
רציתי לחזור לסיוון. כל-כך שנאתי אותו, שכבר לא פחדתי ממנו.
כמעט. בא לי לחנוק אותו.
-שמעון... שמעון, תקשיב לי רגע, נו! כן, אני יודע שאתה משלם לי
משכורת, אבל אני עוד לא העבד שלך! ותאמין או לא, שמעון, אבל
אני גב בן-אדם! כן, תתפללא!!! ותאמין או לא, אבל יש לי חיים ,
חוץ מהמשרד המסריח שלך! וואלה, היית מאמין!? להבדיל ממך-יש לי
חיים! ויש לי משפחה, ברוך השם, ולילדה שלי יש היום יום-הולדת,
ועוד עשר כמוך לא יוציאו אותי מפה! כן, שמעון, אני יודע  כמה
קשה עכשיו למצוא עבודה במשק, ואתה אל תאיים עלי! כי אלף - לא
הייתי הולך מפה גם אם היית חותך לי את הביצים, וגם אם הייתי
יודע שאבלה באבטלה את שארית חיי, כי זה יום-ההולדת של הבת שלי,
וזה חשוב לה! חשוב לה שאבא שלה יהיה פה ביום הזה, גם אם אתה לא
מסוגל להבין דברים כאלה! ובית -אין לך שום זכות לפטר אותי על
זה, שרק תעז, אני אשסע בך את כל העולם ואשתו, את ההסתדרות,
זכויות האדם והאזרח, העיתונות - את כוו-וולם! אני אתבע את התחת
השמן שלך מפה ועד ג'מייקה, עד שתשכח איך קוריאם לך ! אני מזהיר
אותך, שמעון! אני יודע שאתה מכיר אותי בתור אחד חננה כזה שלא
יודע לפתוח את הפה, אבל כשמדובר במשפחה, אני הופך לדרקון, ולא
כדאי לך להתעסק איתי, שמעון! עכשיו תרד לי מהווריד, למה הם כבר
רוצים פה לחתוך את העוגה, ואני אדבר איתך כשאתפנה.
אז שיהיה מזל-טוב, מלמל הבן-זונה הזה בקול חמוץ, נדבר כבר
בערב. בדומה לכל המניאקים, הוא פחדן. הוא אוהב לתפוס תחת על
חלשים ולשחק אותה קשוח, אבל אם מחזירים לו פעם אחת בתוקף, הוא
מקפל את הזנב כמו צוציק. אני כבר אראה לו מה זה. אני אראה לו
שגם לי יש זכות לנשום. שיש לי זכות לקצת פרטיות, לחיים אישיים,
למשפחה.
כסססאחחתק, אני שונא את הבן-זונה, שונא אותו, שונא-א-א!!!

-באמת יש לילדה שלך יום הולדת היום? -שאלה סיוון.
-עוד חודשיים -עניתי, ועזרתי לה לסגור את החזיה.
-אז מה תעשה כשאמת יהיה לה? מה תגיד לבוס?
-אני כבר אמציא לו משהו, אל תדאגי. מקסימום, רונית תלך לבד.
בן זונה. אני אראה לו מה זה.