אישה פוסעת בעדינות
על החול המתעצב כמו נפשה.
שמלתה לבנה, מתנפנפת, כמהה
אל שמש כתומה שגוססת.
שפתיה אדומות כתות בשל, מחכה להיקטף.
כפות ידיה לבנות כשל רוח רפאים.
אישה פוסעת בעדינות,
פוסעת על גופי.
גופי הוא החול הלבן,
מתעצב כמו אופיה.
גופי הוא הים,
המשמיע איוושת אכזבה.
אני היא השמש,
הצורבת את עורך.
אני הוא העולם.
את מריחה את האויר המלוח
טועמת את טעמי המתוק.
שומעת את צריחות האמת,
מייחלת להיות רחוק |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.