הלכתי בחושך המלטף,
החושך המפתה,
ושוב הרגשתי שאני מתחיל לרחף.

כמו תמיד, זה החל בבטני
כמו שני גושים של ריחוף
כמו תמיד, נסוגו מעי
כמו נלחצים אל צלעותיי
כמו דוחפות אותי למעלה.

כתמיד, רגלי ינתקו מהקרקע
רגע אתרומם, רגע אצלול.
לאחר זמן בו אצוף במי החושך
אתחיל לנסוק, ואחפש במה לאחוז.
אחפש לי מכר ואמצא, הוא יחזיק בי
לאחר זמן אשלוט בעצמי,
כתמיד - בחלומי.

אך באותו רגע לא היה זה חלום
כל גופי נעשה קליל
רציתי לפרוץ לאוויר המפתה
אך חבר לי קרא:
לאן זה?
רק לעוף רציתי, חשבתי לו
אך בפי עניתי: לביתי.
גושי הריחוף בבטני צללו.

רק משוחרר מחשבות הייתי, ורוח חלום נשבה
רק מפרש מחשבות טוויתי לי.

שבתי לביתי וישבתי לכתוב.
וכיסאי תחתי צף.