הקדמה:
תמיד חשנו על סיפורי הילדים כדבר תמים ולא מזיק... אפילו מחנך
ובעל מוסר השכל ברור ונבון.
אבל אף פעם לא היינו חכמים מספיק לשאול "למה זה כך ולא כך?"
והאם זהו באמת הסיפור האמיתי...
מי שמאמין בניסים ונפלאות חי בעולם הקסום והשקט שלו אך לא תמיד
העולם נפלא כמו שאני חושבים שהוא "תתפלאו מה אדם יכול לעשות...
שאינו צריך להסתכל על עצמו בראי יותר"
הנה הסיפור האמיתי של "עליסה".


פרולוג:
עליסה או בכינויה "אליס"  לא נולדה לבית מפואר באיזה שדה פשוט
וירוק ויפה כמו באגדות
אליס שלנו באה מבית שבור ומתמוטט מהיסוד.
רקוב...
אבא שלה "אלפרד" היה אב מכה ומתעלל אך לא רק באליס אלה גם
באימה של אליס ובאחותה הקטנה "ליז".
אליס ברחה מהבית לא בכדי לברוח מהאב או מהכאב כי מרוב הכאות
אליס התרגלה לכאב ונהנתה ממנו אפילו, היא חייכה כל פעם שהאב
הכה אותה ונהנתה לראות את הכעס על פניו כשהוא מבין שאינו יכול
להכאיב לה עוד.
אך דבר אחד גרם לאליס לברוח...
אחותה היקרה לה מפז, היא לא יכלה לראות את האב מכה אותה ושהיא
בוכה וסובלת כי לא הייתה היא כאליס שלנו שעמדה בזה והתרגלה.
אליס ברחה כדי למצוא מורה שילמד אותה "לנקות"
או במילים אחרות לרצוח!!!
אליס פנתה לפיתרון הזה כראשון והאחרון במצבה העלוב והנוכחי כי
אין לה לפי דבריה "אין מוצא אחר מאשר לפנות את המכשול בדרכי."
ולא היה קל.
היא מצאה אותו יושב בצללים שלו בפינה החשוכה של הרחוב, על הגג
של הבניין ממול לבית המטרה
והיא עקבה אחרי מעשיו ולמדה את זמניו עד שתפסה אותו והקריבה לא
מעט על מנת שילמד אותה.
בחוסר רצון וברירה ז'יאן ה"מנקה" לימד את אליס את תורת המלחמה
ומה לעשות בכל מצב איך לברוח ומתי להשתמש במה או בקיצור את כל
מה שידע...
עברה שנה ואליס הפכה לבחורה יפה להדהים ולה הייתה התמחות בנשק
יחיד שאותו אהבה מכולם:
סכין קצבים ארוכה באורך של 25 ס"מ של מתכת לבנה וחלקה עם ידית
מעץ אלון מגולף בצורת אגרופן.
וכך חזרה לה אליס הביתה רק בכדי לגלות שהאם כבר מתה ממכות והאב
גידל מריחואנה בשדה הסמוך
אולם אחותה הייתה סיפור אחר לגמרי.
האב סימם אותה ואנס אותה אינספור פעמים עד שיום אחד פשוט החליט
לקשור אותה בזוג אזיקים למיטה שמשם לא תזוז וכך בכל לילה הוא
יאנוס אותה מחדש.
אליס לא בזבזה רגע וניתקה את אזיקי מתכת הקרים מידי אחותה ע"י
אומנות הפריצה שלה.
והוציאה כאילו כמובן מאליו את הסכין הנכספת.
כאשר שלפה אותה מהנרתיק שלה היא השמיעה צליל שכאילו מסמן את
הקורבן וקורא בשמו והיה צליל שכאילו הסכין לוחשת "אלפרדדדדד"
וללא חרטה צעדה בשקט לכיוון הסלון וחיפשה את הנבל המסומם.
האב שכב על הספה עם סיגריה של גראס ולידו ראי עם סימנים של 10
שורות לבנות שהיו שם פעם וככל הנראה היו הרואין.
ללא מחשבה תחילה קפצה אליס על האב ותפסה לו את אבר מינו וכרתה
אותו.
האב היה המום והחל לצעוק כאשר ראה בחורה יפיפייה אשר מחזיקה את
איברו ביד אחת וסכין גדולה ביד שנייה וחיוך של ניצחון ושביעות
רצון על פנייה.
אליס לקחה את האזיקים שהיו לא מזמן על אחותה המוכה והאנוסה
וכפתה את אביה למיטה.
"איך אתה מרגיש עכשיו שאין לך זין?" שאלה.
וללא תשובה כי לא חיכתה לה חתכה לו את הראש וניתקה אותו מן שאר
הגוף.
לקחה את הראש ושמה אותו מול אחותה האהובה ושאלה אותה "אין יותר
הוא רק אני! תחליטי את מה יותר רע..."


פרק 1: הארוחה שלי בורחת!!!
אחרי כשלוש שנים מזמן הפרולוג שלנו מתחיל סיפורה האמיתי של
אליס.
שמצאה את מקומה ב"ארץ האימה".
כבר במשך זמן לא קצר אליס עובדת למען אחותה ואחזקת הבית למען
אחותה שנשארה עימה.
אליס עבדה קשה, בסודן, עיראק, אפגניסטן ובעוד המון מקומות.
היו בזמנים אלו כל כך הרבה הזמנות לרצח...
כל עבודה קיימה את אליס ואחותה ליז לשלושה חודשים של אוכל
ופיתוח ושיחזור הבית וגם לאוכל ויציאות (ולא לשכוח אקסטות).
אליס נמנעה מלקחת את האקסטות כי עלייה היה לשמור על כושר ועל
חדות החושים אך אחותה הייתה בדרך הישירה לגהנום ולסוף חייה
בגלל שהאב החל עם הסמים וגרר את הבת להתמכרות תלותית
אך לאליס לא היה כבר דבר לעשות נגד זה
היא עשתה כל דבר שיעשה את אחותה מאושרת כל עוד היא בחיים.
יום אחד יצאה עליסה שלנו לשדה ולמצוא אתגר בציד ארוחת צהריים
בראשה עברה מחשבה אחת לארוחה "ארנב לבן ברוטב שעועית וסלסה"
יאמי!!!!
אליס חיפשה אך התייאשה תוך זמן קצר כי לא היה אפילו כלב בחוץ.
היא התיישבה מתחת לעץ ולקחה לעצמה בפעם הראשונה אקסטה עם
סמיילי שעליו שני קרניים.
היא החלה לראות צבעים ושפנים מרקדים בערוגת גזר רק מחכים
שמישהו יבוא ויצלה אותם ויעשה מהם "ארנב לבן ברוטב שעועית
וסלסה".
אליס קמה ממקומה על העץ והחלה לרדוף אחרי הארנבים מהזיותיה
שאפילו הם החלו לברוח בפחד מהילדה התמימה עם הסכין הגדולה
והמאיימת בידה כי הבינו לבד שהיא לא באה ללטף או לספר אותם...
היא נתקלה באבן גדולה על האדמה הרכה ונחתה על האבן בראשה.
הכול החל להתערפל ולהתמוסס כמים מעייניה של אליס והיא לפתע
ראתה שפן לבן עם מעיל עור שחור ועגיל בגבה ובאוזן השמאלית שלו
שרכב על אופנוע הארלי שנת 87'.
היא חשבה שהוא עוד חלק מההזיה עד אשר האופנוע דרס את ידה
השמאלית והשאיר סימן עסיסי של צמיג גומי גדול ועבה עלייה.
אליס נאנקה בכאב ועמדה מול הארנב בפנים אדומות כשל השטן.
"מצטער על זה" אמר ארנב.
"אך אני מאוד ממהר את מבינה אני צריך למצוא מישהו שיחסל את
המלכה מלכת הלבבות היא השתגעה... היא לקחה יותר מידי אקסטות
והתחרפנה ויצאה במסע הרג לכל נתיני ארץ הפלאות"
צחוק קר קרע את דיבורו של הארנב.
אליס החלה בצחוק מלגלג "סיפור נחמד אם הייתי מאמינה לך אולי
אפילו הייתי עוזרת לך (במחבת) אך אני לא מאמינה באגדות מטופשות
על זחלים עם נרגילות שחושבים שהם חכמים וחתולים נעלמים אבל בכל
זאת אני רעבה מאוד..."
הארנב הסתכל בפנייה של אליס ופתאום הוארו עייניו וחיוך התפשט
על פניו הלבנות.
הוא הסיר את משקפי השמש שלו והציג מולה איבר וורוד עצום בגודלו
הסתכל עלייה במבט מבקש.
אליס חייכה "ככה אתה רוצה את זה הא? ממש כאן? טוב אם אתה
מתעקש..."
צליל של אוושת הרוח חתך את האוויר וצליל מתכתי נשמע בחלל
האוויר.
בהרף עיין הרגיש הארנב דקירה קלה באיברו והסתכל לראות מה קרה
לאיברו העצום
אך לאחר שהסתכל הוא כבר לא היה עצום או יותר נכון הוא גם לא
היה משהו אחר... הוא לא היה.
הארנב החל לצרוח בבהלה ואליס עמדה וחייכה בנבזיות וממזריות עם
כלי נשקה האהוב בידה.
"יש לי אותו תמיד בתוך התחתונים הרטובים שלי... הם נהיים
רטובים כל פעם שאני רואה משהו לחתוך או ארוחת צהריים!!!!"
כעבור מספר רגעים הפך הארנב את ראשו לכיוון היער והחל לרוץ כמו
מטורף (מעניין איך זה בלי זין).
הוא רץ כמו.... ארנב אני מניח.
לכיוון של מאורה קטנה של ארנבים ונדחס לתוכה במהירות.
אליס כעסה מאוד "היי!!!! ארוחת צהריים לא לוקחת רגליים והולכת
אתה יודע...."
וכשראה שאין לה סיכוי להיכנס למאורה הדחוסה עוד מרחוק תכננה את
מעשייה והוציאה מתוך כיסה בשמלה אצבע דינמיט ומצית "זיפו"
הדליקה את הדינמיט וזרקה לפתח המאורה.
ריח של חומר נפץ ועפר מילאה את האוויר (בנוסף לפיצוץ אדיר
בשמיים ומופע להבות שכל פירומן ייהנה ממנו) .
אליס רצה לכיוון המאורה ש"הורחבה" כי הייתה רעבה ולא וויתרה על
ארוחת צהריים שעלייה חשבה במשך כל המרדף והמחשבה עוד מתעממת
בראשה "ארנב לבן ברוטב שעועית וסלסה".
ואולי אם תמצא את אותו ארנב חסר זין אולי תקבל את הארוחה (בלי
הנקניקייה הרגילה אמנם) ותשבע למשך היום.
אך האם פה מסתיים סיפורינו?
לא ולא כי לא השפן יגמור על הצלחת כי הצלחת גדולה ויש עוד מקום
אז למה להתפשר על אחד שיש את הכול?
האם באמת חשבתם שהסקרנות הרגה את החתול?
טעות זו הייתה אליס!!!!
וכאן מתחיל מסעה של אליס ב"ארץ האימה".

פרק 2: ארץ האימה.
אליס נכנסה בסערה ופנים זעופות לתוך המאורה והחלה לרוץ אחרי
הארנב הלבקן אבל נעלם הארנב.
"שיט" צעקה אליס בזעם ורקעה ברגלה "אוכל או לא אוכל עכשיו זה
עניין של פרינציפ!!!" אמרה אליס בקול קר ובפרצוף מעוות
כמחשבותיה.
היא החלה לרוץ בתוך המאורה בעודה מעט מטושטשת מהנפילה הקודמת
אך מזלה לא ייתן לה מנוח והיא נופלת שוב אך הפעם לתוך בור
שנראה כאילו אין לו תחתית "אני צריכה משקפיים" אמרה אליס
בייאוש.
והחלה נופלת לבור כמו אבן מהירח אל כיוון הרצפה של כדור הארץ.
עליסה לא ראתה את חייה עוברים מול פנייה כשנפלה היא ראתה את
עצמה משפדת את הארנב הזה שהכניס אותה לצרה מלכתחילה...
אך עם הזמן נראה כאילו היא מאטה והיא נחתה ברכות עם ראשה על
הרצפה הקרה והנקייה להפליא של חדר קטן.
אליס הסתכלה בזעזוע על החדר "מי האינפנטיל שחי בחדר הזה?" אליס
לא אהבה לראות חדר עם פוסטרים של ילדים שמחים עם פרחים ולהקות
בנים הומואים ששרו שירי אהבה ושלום שחושבים שאם ינסו לשיר על
מה שלעולם לא יתקיים ירוויחו כסף ויש להרוג את כולם.
היא אהבה את האנשים שאמרו באמת את כל האמת אלו שהיו בחדרה
שלה.
כמו:
Meralin Manson, Megadeath, Nightwish, Theater Of Tragedy,
Rhapsody, My Dying Bride.
ואחרים כמובן ששמם לא יוזכר לעיל.
היא הסתכלה סביבה וראתה דלת שקטנה מאוד ממידותיה הגדולות לעומת
הדלת המזערית.
"קיבינימאט! נגמר לי הדינמיט הארנב המחורבן הזה..."
אליס חיפשה כל דבר הרסני שיעזור לה לעבור דרך הדלת ולהמשיך
במרדף אחרי הארנב.
היא מצאה על השולחן הקטן בקבוק עם נוזל ורוד אדמדם.
"אין סיכוי! אני לא שותה מחזור של אף אחד בשביל לעבור בדלת".
היא המשיכה בחיפושה וראתה עוד בקבוק שלפי הריח זיהתה את הנוזל
ופנייה העלו חיוך שטני.
"ניטרו גליצרין!" היא מצאה קופסת גפרורים קטנה ליד הנוזל ומיד
שפכה אותו על הדלת והציתה אותו.
לא עבר יותר מחצי שנייה עד שהדלת והקיר עשו שינוי צורה מעניית
לפרורי עף וטיח שעפו על הרצפה המעוותת.
"ככה יותר טוב" אמרה אליס בנבזיות.
אך בשנייה שעברה בדלת גופה התכווץ מייד ושמלתה נפלה יחד עם כל
שאר פרטי הבגדים שלה וגם נשקה האהוב.
היא נשארה עירומה כביום היוולדה על הרצפה עומדת ומסתכלת בבעתה
על בגדייה שעתה היו גדולים ממנה.
מולה הייתה מראה ששיקפה את בבואתה של אליס.
היא הייתה בהחלט מראה מרהיב...
חזה מושלם בגודל המתאים וזוג פיטמות ורודות וקטנות, בטן שטוחה
ומתוחה, כוס קטן ומגולח למשעי.
עליה הייתה אישה יפה בהחלט היא הייתה עם שער אדמוני דולק
ועיניים ירוקות בוערות מאש החיים שבה.
עליסה חשבה לרגע מה לעשות ואז חזרה בדלת ההרוסה לחדר הקטן.
גופה חזר לגודלו הרגיל .
בעוד שהיא עירומה היא לקחה את הבקבוק עם הנוזל של המחזור ושמה
אותו מחוץ לדלת והוא התכווץ.
לאחר מכן היא עברה בעצמה שוב והתכווצה.
היא שפכה את הנוזל בבקבוק על שמלתה ועל נשקה והם התכווצו גם כן
והיא התלבשה והחלה בדרכה.
מולה התגלה נוף מ...
מחריד למראה עיניים!!!
גופות בכל מקום ואש בוערת מכלה את גופות המתים וכול העצים
נכרתו ונשרפו כליל.
גולגולות היו כקישוט על העצים שנותרו עומדים.
בעודה סורקת את הנוף שלדעתה היה ללא רבב היא החלה להסתכל על
העצים ופתאום ראתה זוג עיניים מסתכלים בה.
עברה בדיוק מאית השנייה ונשמעה אוושת הרוח וצליל מתכתי...
הסכין של אליס הייתה תקועה בצמרת העץ ליד זוג העיניים
הבוחנות.
ופתאום הבזיק בעיניה של אליס ניצוץ של טירוף.
לפתע הופיעה דמותו של חתול שחור מאותו עץ ואליס צחקה בקול רם.
"חתול שחור? אל תגיד לי שאתה גם מדבר מיצי" אמרה בציניות.
החתול חייך ואמר "מה ציפית שאני אעשה עוד? אחפש דגים בנהר
הצלול? או שאולי אתחכך ברגליי עוברים ושבים ואשמיע קולות עונג
כמו מייאו..."  
אליס עמדה בתדהמה מלאה "אתה דיברת או שאני סתם משוגעת?"
"את חירשת או שאת סתם גידמת..." ענה החתול בחוצפה.
אליס טיפסה על צמרת העץ לקחה את הסכין והעמידה אותה מול החתול
המחייך.
"אולי אני חירשת אבל אתה תאבד כמה איברים חיוניים אם עוד הפעם
תדבר ככה אליי"
החתול מייד הפסיק לחייך והביט בפחד על הלהב המושחזת היטב בידיה
המיומנות והחלקות של האישה המושכת שעמדה מולו.
"מצטער על חוסר הכבוד גברתי הנאווה באמת שכן לא ידעתי..."
"שתוק חסר עמוד שידרה קטן! איום קטן מפחיד אותך עד כדי כך?"
הם הסתכלו אחד בשני והחלו לצחוק.
החתול ישב והסביר לאליס את מצב המקום ואיך תוכל היא לחזור
הביתה.
אליס הביעה את רצונה רק לאכול את הארנב הלבן.
"אה הרמס? את רוצה לאכול אותו? המממ..."
"אני אעשה איתך עסקה את תעזרי לי בארצי ואני אתן לך את הארוחה
המגיעה לך".
אליס הנהנה בראשה לאות הסכמה והחתול סיפר לה את הנעשה.
"יום אחד מלכת הלבבות לקחה מנת יתר של הרואין ואקסטות והחלה
להשתגע, היא התלבשה בחולצה בעלת גולגולות משופדות ולקחה בידה
כנשק  חרב גדולה וחדה והחלה לרצוח את כל מי שמד בדרכה בעודה
צורחת "איפה הממזר הלבקן הזה? אני רוצה אותו בפנים!!!!"  והיא
שרפה בתים בחיפוש אחר אותו  יצור שאת שמו אנו לא יודעים רק
שהוא לבקן..."
"נשמעת כמו בחורה  כלבבי המלכה שלך, האם יש סיכוי לפגוש כאן
חיילים?"
שאלה אליס בתמימות?
"כן אבל הם יעלו עלייך בהזדמנות הראשונה המלכה הורתה להם להרוג
כל אדם שמתקרב לארמון"
השיב החתול "ולמה חיילים אם מותר לשאול?"
"אסור לשאול" ענתה עליסה "האם יש כאן מישהו שמתמצא בנשק לטווח
ארוך?"
החתול הסתכל על עליסה בחיוך רחב ומלא שיניים מחודדות וענה
"ייתכן שהתאומים יסכימו לראות אותך אם תשלמי את המחיר המתאים
לשרותם" חיוכו של החתול הפך נבזי.
"למה הכוונה בתשלום?" התעניינה עליסה.
"את עוד תראי" ענה והחל להוביל אותה לכיוון היער לבית
התאומים.


פרק 3: בית התאומים אך לא לזמן רב.
הדרך הייתה משעממת וחוזרת על עצמה כל הזמן רק גופות צלויות
ושחומות כמו שניצל עשוי היטב.
דשא ירוק שהפך לאדום גולגולות ועצמות אדם וחיות על האדמה ושיחי
תותים מבריקים.
לאחר הליכה מרובה הגיעו השניים לקרחת יער קטנה שבה עמד בית
גדול מעץ.
אליס הביטה לצידה וחיפשה את החתול כי רצתה לומר לו...
אבל הוא כבר לא היה שם... אז היא המשיכה לבית התאומים לבדה.
היא דפקה בעדינות נשית על הדלת מעץ שעלייה היה חרוט "בליט
ובלאט".
תוך זמן קצר נפתחה עינית שלא נראתה לעיין מקודם לכן, לאחר מכן
נפתחה הדלת
מולה עמד בליט (היה כתוב על החולצה שלו בליט אז היא הניחה שזהו
שמו) הוא  היה שמן וגבוה והחזיק סיגר קובני גדול בפיו ועישן
להנאתו.
חיוך גדול התמרח על פניו השעירות והמכוערות הוא נראה כאילו לא
התקלח שנים (וגם הריח ככה).
"מחפשת משהו בובה?" שאל בליט בזלזול ובפליאה באותה המידה.
"אל תקרא לי בובה או שתמצא את עצמך בלי זין קפיש?" אמרה אליס
באוטומטיות.
"וכן אני מחפשת את התאומים אני זקוקה לנשק".
החיוך מייד נעלם מפניו של בליט "נשק? בשבילך? בשביל מה לך צרות
לכי לשחק רופא וחולה עם מישהו בובה!"
זו לא הייתה המילה הנכונה להגיד...  אין ספק שזה כאב.
הוא לא הרגיש בהתחלה ואז זה קצת דקר לו ואז באה ההרגשה שמשהו
חסר...
המממ.... "איפה הזין שלי?" שאל את עצמו בליט.
עם פנים מחייכות הסתכלה עליו אליס עם איברו בידה וסכין חדה ביד
השנייה.
"הזהרתי אותך ואל תגיד שלא..."
בליט התעלף.
אליס בעטה בגופו השמן והגועלי וזרקה עליו את איברו "קח תתפור
חזרה אולי תגדיל אותו קצת באותה הזדמנות כי גם ככה לא היה הרבה
לחתוך".
היא נכנסה לבית והסתכלה סביבה, היא לא האמינה למראה עינייה...
היא ראתה כמות ענקית של ספריות מלאות ספרים בשלל צבעים וכולן
היו בצבעים מוזרים מעורבבים ביניהם כמו ירוק ושחור, כתום ולבן,
בורדו וצהוב ועוד צבעים שממש לא נראו קשורים אחד לשני.
זה היה מזעזע במיוחד.
כעבור שנייה נשמע רעש כמעט מכני מאחורי הספריות הגדולות
והמכוערות.
לפתע נפתחה אחת הספריות כאילו הייתה דלת סתרים, היא נפתחה כלפי
מעלה ומולה נתגלה אדם שדי דמה לזה שעכשיו שוכב מעולף וחסר זין
ליד הדלת.
היא הניחה שזהו בלאט.
"אז אתה בלאט... אני מקווה שתהיה יותר מנומס מאחיך ותדבר בכבוד
אל מישהי שמהווה סכנה עלייך,
אז מה דעתך להראות לי מעט מה"סחורה" שיש לכם פה.
בלאט היה המום שצעירה מושכת ותמימה מדברת אליו כמו רוצחת
מקצועית וחסרת מעצורים...
ואז הוא ראה את אחיו על הרצפה עם הזין על חזהו ואז הוא התעוות
מעט והבין שיש לו עסק עם בדיוק אחת כזו.
"היכנסי בבקשה גברתי את מוזמנת להסתכל כרצונך ולנסות את הנשק
לנוחיותך האם תשתי משהו?"
עליסה חייכה חיוך מתוק שגרם לה להראות כמו ילדה קטנה שוב.
"אז יש נימוס במשפחה הזו בכל זאת... כן תודה ואשתה וודקה
מרטיני מעורבב"
בלאט אץ לו להביא את המשקה המבוקש לעליסה בעוד היא נכנסה לחדר
המכני והחשוך והציצה בארון זכוכית שמאוד משך את עינה.
בתוך הזכוכית הזו עמדו להם לראווה רובה ציד, מטול רימונים, 10
רימוני מסמרים ואיך אפשר שלא...
סכין קומנדו יפיפייה.
"זה רק חלק קטן מהאוסף אבל הם הכי טובים שיש לי בעיקרון" אמר
בלאט והושיט לעליסה את המשקה שלה.
אליס לעומתו שתתה את המשקה בשלוק אחד ועיוותה מעט את פנייה
"אמרתי מעורבב!" אמרה בחוסר נעימות.
"אופס..." אמר בלאט מסתכל בזהירות על פנייה של אליס שמה תעשה
לו דבר מה ותפגע בו.
אך אליס ענתה בציניות "תמיד היית כל כך טוב עם מילים?".
היא החלה לצחוק צחוק עדין שמתאים לאישה בגילה ומתאים למראה
התמים והנעים.
בלאט חייך בחיוך של הקלה והמשיך את ה"סיור" ברחבי המתקן והראה
לאליס את מצבור הנשק וסוגי התחמושת.
אליס נראתה מרוצה מהמצבור הקל שהיה במקום אך דבר אחד עניין
אותה...
"כמה יעלה הציוד שאני צריכה? זה מעניין אותי מאחר שאין לי כסף
עליי כי לא תכננתי להגיע לכאן במיוחד..."
"הייתי עונה לך את התשובה הרגילה שאני עונה בד"כ לבחורות
ששואלות את זה אבל אני מפחד של דבר מסוים שבו אני משתמש כדי
"לגבות" את ה"תשלום" המסוים הזה".
"בקיצור אתה רוצה זיון... טוב אז מזלך שסתמת את הפה שלך כי
באמת כדי שתשמור על הזין שלך אם אתה רוצה שהוא יישאר במקומו".
"חשבתי ככה" ענה בלאט.
"אבל עצם זה שהצעת את זה הופך אותך למעצבן וחסר חשיבות ובכלל
למעליב אישה נעלה שנמצאת בנוכחותך..."
למשמע משפט זה נראה בלאט מפוחד פחד מוות ובנוסף לזה החל ליילל
כאשר ראה את החיוך הזדוני מתפשט על פנייה של אליס.
"אההההההההההההההההההההה" צרח בלאט ובלהט הרגע לקח את רגליו
וברח מן הבית כמה שיותר מהר, הוא לא נראה כאילו הוא משתוקק
לחזור לשם.
"או תיראו איזה התפתחות מעניינת גם בית וגם אני לא צריכה לשלם
על נשק או שכר דירה כמה שזה נוח!".
אליס החלה לחזור לעצמה והחליטה לזרוק את גופו של בליט החוצה
לנעות את הדלת וללכת לנמנם קצת.
אחרי הכול... יש לה מלכה להרוג וארנב לתפוס והיא צריכה מנוחה.
"אין מנוח לייגע המחפש רק לנוח בשקט על גבי עץ כשהוא אחרי
ארוחה טובה של ארנב לבן ברוטב שעועית בסלסה... למה אני????".
"החיים שלי קשים מידי למה אין הקלות לדיסלקטים גם בחיים
האמתיים?"
מתח גדול הייתה צריכה לפרוק אליס בכדי לחזור לעצמה.
עליסה הופיעה מחדש משוחררת מהכלא שבו הייתה כלואה למשך זמן די
ממושך וארוך, כלא האישיות החזקה שבה.
אליס תפסה את מקומה של האישה החזקה שאי אפשר עוד לפגוע בה ויש
לה יכולת התנגדות לכאב בצורה לא נורמאלית ואף לא אנושית.
אם אי פעם שמעתם על סכיזופרניה זה המקרה הכי טוב להציג את
הנושא....
עליסה אינה אלה גוף ואליס היא הפסיכוזה או האישיות החזקה
שמחזיקה את עליסה בחיים כי היא מתמודדת ומטפלת בכל דבר שעליסה
אינה יכולה לסבול.
ומאחר שעליסה מאוד בשבירה עקב מצבה העגום בעבר היא מתפרקת מאוד
מהר ומפנה מקום למחליפתה האלימה והסדיסטית.
אולי יום אחד כאשר תלמד להתמודד בעצמה עם כאב תלמד שאישיותה
חזקה יותר מאשר מה שהיא חושבת, ואולי זה לא יקרה...
הכוח נתון רק בידיה ולא באף אחד שיעמוד לצידה.
להפך עם תקבל תמיכה מצד אחר הדבר רק יחמיר והדבר שאנו צריכים
לשאול את עצמנו:
"האם היא תצליח לנצח בקרב שאין להלחם בו כלל?"
אין תשובה רק מעשים יבנו את המציאות הנדרשת למילוי מחדש.
העבר כבר מת יש רק הווה והעתיד טרם נקבע אולי זה יקרב אותה אל
התשובה והמטרה
אולי...

ואולי לא.

פרק 4: תחילת המסע ומפגש בלתי מתוכנן.
עליסה לקחה בחוסר רצון וברירה את כמות הנשק שבחרה נפשה ברצון
גדול קודם לכן.
והחלה לצעוד לכיוון לא יודע שככל הנראה נדמה לה בתור הדרך
לארמון המלכה שבקריז רציני.
עליסה שלנו אישה זהירה היא מייד דרכה את הנשק שלה וטענה כל
כדור שנראה לה מיותר בתוך המחסנית.
היא סחבה לא מעט  ציוד...
אקדח מגנום 44, רובה צייד דגם ווינצ'סטר, קלצ'ניקוב, עוזי, 3
סכיני הטלה, 5 מטעני סי 4 וכמובן את הסכין שלה שהייתה מוחבאת
כהרגלה בתוך התחתונים שלה.
אך למרות משקל כל זה היא לא הבחינה בקושי ללכת, למען האמת היא
דילגה לה בכיף באזור היער השרוף ומדי פעם בעטה באיזו עצם או
ראש כרות שמצאו להם מקום מנוחה זמני על האדמה החרוכה.
עליסה הריחה לפתע משהו מוזר...
די מסריח אבל בעל ריח מתוק בכל זאת, ומה לעזאזל יכול להיות
הריח הזה אם לא איזו נרגילה עם טעם מלון נענע?
ואכן לאחר 5 דקות נוספות של הליכה היא מצאה לה פטרייה די גדולה
בצורת עורלה ועליה עמדה הנרגילה.
אך עמד שם גם כיסא נראה מכובד מאוד.
ובעודה מביטה בשתיקה בדבר נשלחת יד בצורה מאוד פתאומית לצינור
הנרגילה, יד כחולה. וגם...
לא יתכן שהו.... זו יד עם לק מזעזע בצבע ירוק נזלת!!!
והכיסא סב ולעיניה נתגלה הזחל הכחול.
אבל הוא לא היה בדיוק זחל רגיל... הוא היה דיי         הומו.
לבוש כמו דראג קווין.
הוא נעל נעלי פלטפורמה על כל אחת מ 12 רגליו וכל אצבעותיו
צבועות בלק ירוק נזלת והוא לבש פאה  בלונדינית כמו פאמלה
אנדרסון וגם מספר טבעות זהב על האצבעות בדרך...
או במשפט אחד "פשוט גועל מזעזע!!!" אמרה עליסה בהלם טוטאלי.
מולה עמד או יותר נכון עמדה "ורג'יל הזחל החכם".
"את נראת כאליו ראית גופה של מישהו מת" אמר הזחל באיטיות
מעצבנת.
"ראיתי משהו דוחה מזה" אמרה עליסה בסרקסטיות.
"מה אני? דוחה? וכי למה תחשבי כך ילדונת יפה שלי?" שאל הזחל.
רק מעצם העצבים אפשר היה לראות שפניה של עליסה מחליפים צבעים
כמו רמזור והוריד ברקה החל להתנפח ללא הרף ופרצוף רצחני החל
להופיע על פנייה.
"בוא נבהיר מספר דברים הומו מהלך!" אמרה אליס בטון רוגז.
"דבר ראשון כן אתה דוחה!! הומו מגעיל שכמותך, דבר שני אני לא
ילדונת ובטח שלא שלך!!!!
אז תשמור על הפה שלך חרמן קטן ומגעיל."
הזחל מחק את החיוך העליז (תרתי משמע) שהייה על פניו קודם לכן
ואמר בתדהמה
"מעולם לא העליבו אותי כך! איך את מעזה את רוצה שאני אבכה?".
אליס חייכה בניצחון "אם תבכה תהיה לי סיבה ראשונה לחתוך לך כמה
רגליים חתיכת ג'וק מפגר".
הזחל נשאר בתדהמה מלאה ולאחר שחטף סטירה מצלצלת לפנים התעורר
והחל לשאוף עשן מהנרגילה שלו כמקודם כאילו כלום לא קרה.
"אתה מוכן להסביר לי מה היה הקטע המטומטם הזה עכשיו?" שאלה
אליס בעצבנות.
"איזה קטע ילדונת? מי את אם אפשר לדעת?" שאל הזחל כאילו לא חי
מקודם לכן.
"לא משנה מי אני. מה תוכל להגיד לי על המלכה שהשתגעה ועל איזו
דרך הביתה אולי?" שאלה אליס.
"המממ..." הזחל המהם לו באיטיות כאליו מתאמץ לחשוב.
"בקשר למלכה אוכל להגיד לך את מיקומה ואת מיקום הארמון שבו היא
נמצאת, אך בקשר לדרך הביתה את זה יוכל לענות לך הכובען המטורף
אם איני טועה, אך אין אני יודע איפה הוא רק החתול יודע".
אליס נרגעה מעט.
ואז אמרה עליסה "אם תוכל לכוון אותי לארמון המלכה אודה לך מאוד
ואשמח לדעת איפה החתול כך שאוכל לסרס אותו על שלא אמר לי זאת
לפני כן." היא אמרה את זה בחיוך מעודן ומדהים.
האם חלה תפנית באישיותה של עליסה?
איך ייתכן שמילים אלו יוצאות מפיה של הנערה העדינה הזו ולא
מפיה של אליס?
נחכה ונראה.
פרק 5: המלכה השתגעה וגם עליסה!!!
לאחר שקיבלה את הוראותיו של הזחל החלה עליסה ללכת בדרך זו
שהייתה מאוד ארוכה לפי דבריו של הזחל.
היא קיוותה לראות את החתול בדרך כך שתוכל למצוא את דרכה הביתה
באותה הזדמנות חגיגית.
אך משהו החל להשתלט עלייה.
עליסה תפסה את המגנום 44 והחלה לירות בכל יצור שזז ברדיוס של
קילומטר מסביבה!
"אימון ירי קצר לא צריך להפריע לאף אחד" אמרה עליסה ברוגע
מסוים וחיוך.
מה קורה לעליסה?
אולי השיגעון שתפס את המלכה תפס גם אותה ?
כמו כולם אני מניח שגם את בספק די גדול.
מה שעבר עלייה... כלום כבר לא יעזור לה יותר, לא לה ולא
לעליסה.
לאחר הרג לא סליחה... טבח בכל החיות שהיו סביב עליסה ליקקה
עליסה את שפתייה מלאות הדם והתשוקה לרצח וחיוך מאוזן לאוזן
התפשט על פנייה.
היא פתחה בריצה מהירה לכיוון הארמון של המלכה אך למה לרוץ לשם
במקום להסוות את עצמה ולשמור את כוחה למאבק במלכה?
גם אני לא יודע.
עליסה עצרה לפתע והתעוותה מאוד והחלה לצרוח כמטורפת אחוזת
דיבוק.
"אאאאאאאאאררררררררררררגגגגגגגגגגגגג!!!!!".
ולפתע זה פסק, אליס קמה מהאדמה החרוכה וחיוך של ניצחון על
פניה.
"כלבה קטנה חשבת שתצליחי לסלק אותי? אני זה את אני החלק השני
שלך, את לא יכולה בלעדיי, אני עשיתי אותך מה שתה ובלעדיי לא
היית שורדת את החיים בכלל!!!! איך את מעזה!?!
עכשיו אני תופסת פיקוד ואני אשאר שם!"
אליס החלה לרוץ בשקט ולהסוות את עצמה באיטיות.
היא הגיע לפתח הארמון אך כולו היה מפוצץ בשומרים.
אך הם לא היו קלפים...
כל אחד מהם היה דיי דומה ל... סכין!!!
"ומה חשבת שזה יהיה משחק ילדים? הם משקפים את היכולת הכי טובה
שלך ומפנים אותה נגדך חחחח".
אמר קול עמום מן החשכה.
בלי להסס אליס זרקה את ידה אל השיח ליד ותפסה את החתול המיילל
בגרונו.
הוא החל להחליף צבעים יותר מהר מרמזור בצומת סואנת.
"תראו מי קפץ לביקור? חתול מחורבן שכמותך! למה לא אמרת לי איפה
הכובען המטורף בכדי שאני אוכל ללכת מכאן כבר?!?".
"כי רציתי שתצילי את הארץ שלי! אני שייך לפנטזיות של ילדים
קטנים ולכן הממלכה חייבת להתקיים ואת חייבת לעזור לי!".
אחר החתול בקול משתנק.
אליס שיחררה את אחיזתה בגרונו של החתול המסכן שהיה כבר בצבע
ירוק במקום שחור.
"איך אני עוברת את השומרים?" שאלה אליס ללא היסוס.
"תחשבי לבד" אמר החתול בסרקסטיות וחיוך.
"כרגע שחררתי אותך מחניקה שבכיף הייתי מסיימת את העבודה שלה אז
אל תתן לי סיבה לעשות משהו אחר שאני לא אפסיק!".
ובלי לחכות לתשובה בכלל מהחתול אליס קמה על רגליה והחלה
בשיטתיות לרסס כל חייל שנראה לעין באזור שלה.
מעטים נשארו עומדים על הדשא הירוק, או יותר נכון האדום מדם.
והם רצו לכיוונה של אליס עם התער של הסכין לכיוונה.
אליס לא חשבה הרבה, היא הפילה את העוזי והקלצ'ניקוב שאזלה
התחמושת שלהם והוציאה את רובה הצייד ווינצ'סטר.
וחזרה לרסס בשיטתיות את השומרים הנותרים.
נשאר רק קליע אחד ונגמרו השומרים כבר.
אוו כמה חבל והיא כבר חשבה שהיא תהנה קצת יותר מזה.
כנראה שהתענוג ישמר למלכה ובמיוחד לארנב הלבן.
פרק 6: ארמון המלכה והמשימה הקטנה לחיסול.
היא ירתה את הקליע האחרון שנותר סתם בשביל הכיף שלה וזרקה את
הרובה על האדמה שכר הייתה כמו שטיח של קליעים מסוגי התחמושת
השונים.
היא שלפה את האקדח מגנום 44 ונכנסה ללא יראה אל הארמון השחור.
היא מאוד נלהבה כאשר נכנסה לשם.
הקישוטים היו מאוד יפים.
גולגולות משופדות היו תקועות על הקירות השרופים פוסטרים של
להקות כמו סלייר וכדומה היו תלויים בכל מקום.
נרות שחורים כלילה היו מפוזרים בסימן כת השטן בשולחן האוכל.
'בוווווווווםםםםםםםם' נשמע רעש פיצוץ גבוה ולאחריו ביתוק של
רקה ככל הנראה של אדם או חייה כלשהי.
אליס חייכה ופתאום החלה שוב להתעוות ולהתכווץ כמשוגעת.
כבעבר לאחר מספר דקות הכול נפסק ועליסה החלה לרוץ לכיוון הקומה
הבאה שמשם נשמע קול הביתוק.
היא נעמדה מולה.
מגואלת בדם החיילים ומריחה מעופרת ואבק שריפה וחומר נפץ
מרוכז.
מחייכת בחיוך מעצבן ביותר לכיוונה.
כשראתה המלכה את עליסה היא החלה לצחוק בקול רם.
"מי את? התקווה המטופשת של החתול החרמן הזה להחזיר את הכול
לקדמותו?"
"בערך... אבל אני אעשה איתך עסק, את תגידי לי איך לצאת מכאן
ואני לא אפרק אותך לחתיכות קטנות איך זה?".
חיוכה של המלכה נמחק בבת אחת "איך את מעזה לדבר אליי כך? לא
לימדו אותך לדבר יפה לאבא?!?!?".
"מה הקשר אליו ואלייך?".
"אני הוא אם לא הבנת עוד ילדה טיפשה וכפויית טובה!!!".
ואז היא הבינה למה היו נרות שחורים של כישוף למטה.
המלכה התעסקה בהעלאת רוחות ובטעות העלתה את רוחו של אביה של
עליסה והוא בגד בה ונכנס לתוכה.
"עכשיו הכול ברור לי, תראו הכול בגללך יא זבל עופות! בגללך
איבדתי ארוחת צהריים!".
" עוד מעט תאבדי מעט יותר מזה, הגיעה הזמן לחנך אותך ילדה חסרת
משמעת!"
נשמע קול המתכת המוכר כל כך והצלפה...
הסכין של עליסה נעצרה ע"י...
סכין גדולה יותר של אביה!!!
הוא אמר לה "אם הסתמכת רק על זה את בצרות גדולות ילדה".
"נראה לך שאני טיפשה כמוך?" ונשמע קול הירייה של אקדח המגנום
44.
מוחה של המלכה נשפך על הרצפה והתפורר לחלקים על שטח החדר.
"זה הסוף שלך אליס עכשיו אני שולטת כאן, אבל חסר לי משהו".
נשמע קרקור בטן גדול ורועש.
"הגיעה הזמן לארוחת הצהריים שלי!!!"


פרק 7: הכובען המטורף, הארנב החרמן והמסכן וארוחת צהריים
מוצלחת.
עליסה רצה החוצה ותפסה את החתול.
היא שאלה אותו במהירות איפה נמצא הכובען המטורף והוא הוביל
אותה במעבה היער במהירות לביתו של הכובען.
"אם תרצי ללכת הביתה תצטרכי לשלם!"
קבע הכובען ומזג לעצמו כוסית של ברנדי ג'וני ווקר אדום.
"עליסה לא חשבה הרבה וחתכה לו את הזין.
אך להפתעתה הכובען לא צעק ולא היה המום בכלל מן המעשה.
"כל כך צפוי אך לא יעזור לך הוא גודל מחדש מאוד מהר"
וכעבור שנייה הופיע האיבר שנית באותו אורך ובאותו מקום בדיוק.
"התשלום מאחר שהחלטת לחתוך לי את הזין שלי יהיה לא אחר מאשר
זיון ארוך ומתמשך על המיטה המלכותית שלי עם חברי הטוב הארנב
'הרמס'.
"הרמס הא? אני אגיד לך ככה אני מוכנה לעשות את זה (אם כי בחוסר
רצון) אבל את הארנב  אתה משאיר בחוץ... יש לי חשבון לסגור איתו
עדיין. סגור?"
"סגור!" ענה הכובען והם נכנסו לחדר.
הצרחות שנשמעו מחדר השינה היו קורעות אוזניים ולאחר שעה וחצי
של הנאה גמורה לכובען הדלת נפתחה ועליסה יצאה כולה מלאה בדם
וחיוך על הפנים.
עירומה לגמרי ומרוחה בדם, בדם של הכובען!
לאחר שהם נכנסו לחדר הוא אמר לה איך לחזור והיא פשוט מצצה לו
ורצחה אותו.
"מת מאושר הא?" השבה לעצמה ברשעות והתלבשה בחופזה.
לאחר מכן פנתה לכיוון החדר שליד.
שם היה הרמס הארנב המסכן שכר אין לו זין בגללה.
כשנפתחה הדלת נמחק החיוך של הרמס מפניו (הוא חשב שהוא הולך
לזיין את עליסה) עכשיו הוא גילה שהיא הולכת לזיין לו את
הצורה.
היא תפסה אותו באוזניו וחתכה אותו לחתיכות קטנות.
היא בישלה אותו ועשתה מה שחיכתה לו כול היום.
"ארנב לבן ברוטב שעועית וסלסה! הגיע באמת הזמן".
עליסה נפרדה מהחתול ועשתה את אשר אמר לה הכובען (פשוט לתקוע
נאד בחדר שממנו באה והיא תטוס למעלה חזרה) והיא חזרה למעלה.
היא חזרה בריצה הביתה לאחותה והם חיו באושר עד שהמחלקה
הסוציאלית באה אליהם בכדי להפרידם וטענה שעליסה לא שפייה
זמנית.
"לא שפויה זמנית?!?!?!? השתגעתם היא אף פעם לא הייתה שפויה"
צרחה אחותה.
"לפחות היא אומרת את האמת" אמרה אליס וצחקה ברשעות.

                                                 סוף.


מסקנה:
מהסיפור הזה נובעת מסקנה אחת.
תחשבו שכל זה קרה ... הכול קרה בגלל שבבית הזה אין מעלית.