[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







סופרת כוכבים
/
אלוהים מת

"תקשיבו!" פרצתי לחדר בסערה. "אלוהים מת." החבורה השתתקה ואחד
אחד הם נעצו בי מבטים מזועזעים משהו. כאילו הם לא ראו את זה
מגיע.
"את בטוחה?"
"ודאי. יש קו ישר בכל המכונות, הוא לא מגיב לכל ניסיון כלשהו
של החייאה, וכמה שוקים חשמליים שלא נתתי זה פשוט לא עבד."
"אני לא מאמין." נשמעו קולות מזועזעים בחדר. "זה לא יכול
להיות..." אמרו מספר בקול שקט ועצור.
"אפשר אולי, לראות אותו?" שאל בחור גבוה ושחום שנעמד לפתע,
בעיניים מלאות צער.
"אני חוששת שלא נוכל לראות אותו יותר לעולם." אמרתי בקול
רועד.
"זה לא כאילו שיכולנו ממש לראות אותו עד עכשיו...." אמרה בחורה
בלונדינית מבעד לדמעותיה.
"אכן." אמרתי בשאט נפש, והסרתי את הכיסוי מעל עיני.  "אין לכם
מושג מה זה לנתח מוח בלי לראות דבר."
רעד עבר לפתע בכל גופי. תהיתי אם שעון הקיר המוכסף אכן עצר
לרגע קט או ששוב אני הוזה.
אני הוזה. זה בטוח.

אנשי חברה קדישא כבר החלו לצעוד לעבר החדר הסמוך בעודי קורעת
מעל עצמי את החצאית הארוכה המיושנת ונשארת עם ג'ינס צמוד
ואופנתי, שאר הבחורים בחדר קרעו את הפאות המזויפות מלחייהם,
ונפטרו מהחליפות המסורבלות, בעוד הבחורות מסירות את צווארוני
חולצותיהן הגבוהים שהיו, כך מסתבר, מודבקים בסלוטייפ שקוף,
מקצרות את חצאיותיהן או מחליפות למכנס צמוד בגזרה נמוכה.
"איזה חום פה, שמישהו יפתח חלון." אמרה הבלונדינית בעודה מסדרת
את מחשוף חולצתה הנדיב שנחשף לפתע.
בחור שרק עתה שמתי לב עד כמה הוא בנוי היטב הלך בצעדים בטוחים
לעבר החלון, הסיט את הוילון הקודר ופתח את החלון לרווחה.
שמש כחולה הסתכלה עלינו במבט מחייך. קפאתי במקומי.
משהו כאן לא בסדר. ומה אם... "מה אם הוא עדיין רואה?" ביטאתי
מחשבותי בקול.
"עזבי אותך... הוא נמצא עכשיו במקום שכולו טוב." חייך הבחור
השחום ממקודם עם פרצוף מאושש.


"טוב אז... אפשר להתחיל?" שאל בחור מזוקן עם נמשים חיננים על
אפו, זכר לילדות רחוקה.
"נראה לי שכן." בחורה עם גזרת שעון חול סידרה את הדפים על דוכן
הנואמים.
"אלוהים", אמר המזוקן, דימיתי לשמוע רעד קל בקולו. אך סביר
להניח שטעיתי.
האולם היה מלא בערב רב של אנשים, בצבעים וגדלים שונים.  "הוא
היה..." כולם האזינו לקולו העמוק.
"לא מהעולם הזה."
ספר לי משהו שאני לא יודעת. חשבתי לעצמי. בתור אחת שטיפלה בו
בשעותיו האחרונות, אף שלא ראיתי אותו, באיזשהו מקום, אני הייתי
בתוך המוח שלו, ואני, שהתעסקתי עם מוחות כל חיי, ידעתי, שהמוח
הזה באמת היה לא מהעולם הזה.
כל הגברים בחדרים החניקו דמעה, וגם רוב הנשים, בעוד מנהיג
הקהילה הספיד את אלוהים.
לא יכולתי שלא להימנע מהמחשבה על ההמשך. מה יהיה עתה?
השמש זהרה בזוהר כחול לא מוכר, האנשים עברו מטאמורפוזה מזורזת
שלא ברור לחלוטין מה משמעותה, ואני, עד כמה שהשתדלתי והתאמצתי,
לא הצלחתי למצוא את הערכים החדשים של העולם חסר ההשגחה הזה.

אפילו מנהגי האבל לבשו צורה מוזרה. זקני הקהילה לא קרעו יותר
את בגדיהם לאות אבל, לא ישבנו במשך חודשים שחוחים, מתפלשים
בעפר. כוהן הדת החדש, המזוקן ההוא, החליט שצריך לחגוג את חייו
של אלוהים. במסיבה.
וזה נראה חסר הגיון בעיני באותה מידה שקיומנו על העולם הזה
נראה עתה, לאחר שנגמר כל הטירוף.
אז יצאתי לחגוג. בחולצה חסרת שרוולים, חושפנית קמעא, ובחצאית
קצרצרה שהשאלתי מבת דודה רחוקה פיזזתי עם שאר הרוקדים על רחבת
הריקודים.
שתיתי עד לשכרון חושים. והמוסיקה. המוסיקה הייתה ממכרת. תערובת
סוחפת של תופים עם צלילי ים וטבע, ועוד. עוד המון דברים שלא
העליתי בדעתי אפילו ש...
לא העליתי בדעתי... ורקדתי ורקדתי, תחת רבבות הכוכבים שחגו
מעלי, מחייכים אלי עם כל תנועה, כמו מבינים את תחושותי, את
כמיהותי האפלות ביותר.
ומעל הכל, הוא.
הרגשתי בנוכחותו בכל מקום. ביער העבות שניצב לשמאלי, מלא חיות,
וצמחים ויצורים אחרים, עצמים שמיימים כמעט על פני האדמה. בים
הכחול עמוק, ברחש הגלים, במעמקי המצולות שוקקי החיים: דגים,
אלמוגים, אצות ושאר יצורי מים ירקרקים. בשמיים, בחול הרך שכיסה
את כפות רגלי ויצר על כל גופי מעטה דק החוצץ בין עורי היבש
לבין האוויר הפתוח, העולם הקר. בשמש הכחולה שעלתה לאיטה מהמזרח
בחיוך מטופח. כמעט מלוכלך.

ופתאום הכל התחוור לי, ורק אז הבנתי, אלוהים לא מת.
אלוהים גם לא חי.
לא יכולתי להסתכל עליו, כי אז הייתי מבינה שהוא לא קיים ומאבדת
את האמונה.
ניתחתי את מוחו, הוא היה מעולם אחר.
פתאום הכל מתחבר.

עולם אחר.
עולם שבו צמחים לא נולדים מבקטריות, וצורות חיים לא מתפתחות
באבולוציה.
עולם הנדמה לי.
עולם שנראה לי, אחר.

עולם שנדמה, שאולי במקרה, הייתה בו אמונה
פעם.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
תנו לי א'
תנו לי ב'
תנו לי ר'
תנו לי ו'
תנו לי ם'
תנו לי רווח
תנו לי ב'
תנו לי ו'
תנו לי ר'
תנו לי ג'
ומה קיבלנו?


היי - לאן אתם
בורחים?!


נשיא הוועד
להחזרת אברום
בורג לתודעה
הסלוגנית
בניסיון גיוס
בקייטנות
המקומיות.


תרומה לבמה




בבמה מאז 23/6/03 10:52
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
סופרת כוכבים

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה