בוקר טוב עולם
מה שלום כולם?
אני בוכה רק מבפנים
מעמיד פני ילד אמיתי
כמו כל הילדים.

עובר מהורים לגננות
יש גם ימים ללא דמעות.
מרביצים לי בגללי
ובמכנסים בורח לי
ושאר הילדים מעדיפים להתרחק
אפילו כשאני מתאפק
כי אני לא אוהב להציק לבנות
או לשחק ביריות
כמו כל הילדים.

בבית יותר קל לי לבכות
כי אני לא שומע את הבדיחות
שמסתיימות באצבע מונפת לעברי
או בכדור בוץ המיועד עבורי.
או אפילו בצחוק תמים,
אין בי כלל שמחת חיים
כמו כל הילדים.

לילה טוב עולם
שישרפו כולם!
אני יורד מהפסים
וגם יורד על אחרים,
כמו כל הילדים.

שאחרים בוכים זה לא כואב,
עכשיו לצחוק אני אוהב,
כי ככה מכבדים אותי
ולא נרתעים מחברתי
כי למדתי להצביע על האחר
ולקרוא לו מפגר.
אם אין לי כוח בידי
אז לפחות במלותיי
את השרירים יספקו החברים,
עבורם אני עושה ת'שיעורים.
אתם אני צוחק על המורות,
ומציץ לבחורות,
יש להם משהו מעניין למטה כל אומרים,
אני רוצה רק ת'דברים האסורים,
כמו כל הילדים.

חיים טובים עולם,
רק תעזבו אותי כולם.
נמאס לי להעמיד פנים,
אבל כבר שכחתי איך לבכות,
לא למדתי מה עושים עם רגשות
או איך להפוך להיות עצמי,
בעלם נפרד משלי,
ללא כל הילדים.