בתור אשה תמיד חשבתי שזו מחובתי להבין נשים אחרות. כלומר, אם
הגברים לא מבינים אותנו, לפחות אנו נבין את עצמנו. נכון? לא
נכון! אני לא מבינה נשים, ובכללן, את עצמי. לפני כמה ימים
הלכתי למכולת. שם, בסופר, אנו הנשים קונות את המצרכים לבעלינו
העייפים והעצלנים. שם אנו אמורות להרגיש את קירוב הלבבות. את
אחוות הכאב על היותינו נשים. תוך שאני בטוחה שהסופר הוא מקומי
הטבעי ובו אני צריכה להרגיש הכי נינוחה שאוכל, אני מתקרבת
בנון-שלנטיות לעבר הקופאית. למרות פרצופה הזועף של הקופאית שלא
מפגין אף לא שמץ של אחוות לוחמים, התחלתי לפרוק את מטעני על
שולחן ההיי טק המתוחכם שלה שמריץ רצועה שחורה בכדי לקרב את
המצרכים אליה. הן מרגישות כל כך מתוחכמות בגלל השולחן הארור
הזה! מי נתן לידיהן את הכוח הגדול הזה?! "פה 7 מוצרים" היא
אומרת לי במבטא לא ברור. על שלט הפלסטיק הדהוי שמעליה אכן כתוב
"עד 7 מוצרים". אני נשארת עם חיוך טבעי, שהרי בתור אשה, זהו
מקומי הטבעי. אני סופרת את מצרכי. "9!" היא צועקת עלי מעוצבנת.
מוזר. הרי, אני אשה. אנחנו נשים. אני מצביעה על הטמפונים
שקניתי ועל חבילות השוקולד עם פצפוצים. אולי היא לא הבינה.
"טמפונים" אני מסבירה לה. "כאן 7! לא 9!" היא מתחילה להתרגז.
אני מרימה את החולצה ומראה לה את שדי. "את רואה? זה בסדר,
תרגעי!", גם לי כבר לא כל כך נוח. היא מתחילה לקלל ומעיפים
אותי מהסופר. מזל שהספקתי לדחוף לכיס כמה שוקולדים. מגיע להם!
ככה, מעסיקים קופאיות שלא מבינות כלום באחוות נשים. איך הן
יכולות לעבוד כאן? ילדה קטנה עברה לידי והסתכלה עלי כשישבתי
במגרש החנייה וזללתי את השוקולד הגנוב שלי. שאגב, הוא הרבה
יותר טעים ככה. היא רצה אלי ושאלה אם היא יכולה לקבל קצת.
בהתחלה ממש לא רציתי לתת לה. אבל אז גילית כמה דברים. ראשית
כל, היא בכלל לא היתה ילדה. היא הייתה בכלל יותר מבוגרת ממני.
ושנית, פשוט גמרתי את כל השוקולד. "מצטערת. נגמר." זרקתי
לעברה, זעופה. אחרי חוויה של היום ויתרתי על כל אחוות נשים. מה
הן מבינות? כאילו שאחוות נשים זה משהו שאני המצאתי. אני בכלל
לא רציתי את זה. אבל כולם דברו על זה כל הזמן. על איך נשים
צריכות להיות מאוגדות ולתמוך אחת בשניה ושהן אף פעם לא
מפליצות. "טוב, אז לפחות תנגבי את השוקולד שמרוח לך על כל
הפרצוף, חזירה מטומטמת!" האישה צעקה עלי והלכה משם. התרגזתי.
מאוד. קמתי וחפשתי בכיס. לשמחתי מצאתי עוד חבילת שוקולד ששמרתי
לערב. אבל המטרה הזו הייתה הרבה יותר חשובה מאשר חשקוק לסוכר
שצפוי לי בערב. השוקולד עוד היה קצת קפוא וקשה. לקחתי תנופה
וזרקתי אותו. והוא פגע בדיוק באמצע הראש של האישה. קפצתי
משמחה. נשים אף פעם לא פוגעות! ואני פגעתי! האישה הסתובבה, אז
התחלתי לרוץ. היא לא רצה אחרי. וגם המכונית שלי היתה במגרש
חניה ההוא. אבל כל כך שמחתי. הלאה אחוות נשים! מי צריך אתכן
כשיש לי את עצמי! אז הלכתי (כן... הלכתי) הביתה ועשיתי אחוות
נשים עם עצמי. וגיליתי שזה הרבה יותר כיף.