זקוקה לחום ולא יכולה לוותר כזו אני. פאתטית. נמשכת כמו פרפר
למדורה לוהטת.
אבל זו לא מדורה, רק אשלייה. נורת ליבון פשוטה שבה אני דופקת
את הראש בזכוכית שוב ושוב ושוב עד זוב דם.
כשאני שמה לב לטעות הכנפיים של הפרפר כבר נשברו.
פאתטי אבל כואב. הבטחות לוהטות שנעלמות כמו קרח שנמס.
הכנפיים יתאחו, ואני אשמח, אבל אז אני אשוב לעוף מסביב לחדר
הקטן שלי בעזה ולחפש עוד חום ואהבה.
רק חבל שגם כשהכנפיים מתאחות, הלב לא, והוא רק צובר שברים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.