יודע האדם, אושר ושמחת לבב
ברגעים של אחווה ושל נחת .
לא שם דעתו, ואותם הוא נוצר
כזיכרונות מחוויה בלתי נשכחת
הוא צועד אל ימים עמומים

בדרך תלולה ולא מובטחת
וכאשר האורות כליל כבים
הדלת, אינה עוד נפתחת.
יודע האדם, צער ועצבות לבב

ברגעים של אובדן ושל סגירת-מעגל
לא שם את ליבו, ואל מוחו הם חודרים
כצרור-משוכות בדרכים שסלל.
שוב נושא את עיניו אל שמיים תכולים

ומסיר מעליו את אבק הדרכים
שוב מבחין הוא באור
שאת נפשו כה הבהיק
ומכיר במשחק
שלעולם לא יפסיק...