קטן פה, צר לי,
נשמה שמוכרחה להתפרץ החוצה.
מחוץ שגבולות שאיי פעם דמיינתי...

העולם סוגר עליי, מרגישה חנוקה ,
הטיפשות בעולם שגובל בחוסר ידיעה מוחלט
של העומד בפניך.

הנשגב מבינתי,
שאולי בעצם, אליו אני שואפת להגיע ,
באירוניות מוחלטת, שאין אני יודעת כלל לאן?

מסתורי האדם שספק חיה ספק ישות
הולמים בי ולא מניחים לי...

כל אלו הן הרוחות השונות שמתערבבות בתוכי ,
לא נותנות לי ללכת...
אבל הסוף ,
קץ ההטרדה העצמית שלי ,
דופקת על דלת גופי, ומבקשת ממני לצאת,
להיפרד וללכת...

ואולי רק אולי,
להיוולד מחדש