התחלתי את היום בנפילה הראשונה,
ככה סתם בלי סיבה נגעתי ברצפה.
המשכתי כרגיל והראש נאבד,
הזעקתי עזרה אבל קולי רעד.
אמרתי לא נורא, נחייה את החיים
ואז הכישלון הכה אותי בפנים.
סתם מן יום כזה של עולם מלא דקירות.
מנסה ומנסה ואין כבר ציפיות.
והדמעות לא נגמרות והתחושה רק מכאיבה.
הדבר שירפא אותי יהיה טיפת קירבה.
עכשיו זה כבר חובה להכיר בעובדות,
לעבור את הביצה ולצאת בלי אשליות.
להתמודד שוב ושוב ולהמשיך,
כי כשחושבים יותר מידיי, לא עושים מה שצריך.
בסוף תמיד יהיה טוב,
רק חבל שהחיים הם לא כמו של פו (הדב). |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.