דיאמונד דוג / ככה פתאום |
להיתקל בך ברחוב, ככה פתאום,
ויהי לי התירוץ: להשפיל מבט,
למלמל איזה "היי" מהורהר, וגם את
תפלטי לך "מה שלומך" מנומס ויפה
ונשינו נחייך חיוכון רפה
ואולי גם נתחבק בצורה ידידותית
ואת לחיי תנשקי נשיקה סמלית
ואז תשאלי "איך בצבא?"
ואני אענה "הכל טוב, תודה"
"תתקשר מדי פעם" ושוב נתנשק
ותפני לדרכך. כי אין שום ספק
שלא אני ולא את אי פעם נתקשר
כי כל זה בעצם היה שייך לזמן אחר
אך עדיין, בתוכי, הייתי מת היום
להיתקל בך ברחוב, ככה..פתאום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|