אני רק מוציא את הרגל מהמונית והם כבר מתנפלים עליי.
`NO CHANGE` אני מסנן לעברם אבל הם מקיפים אתי מכל עבר. אני
מנסה לעבור, אבל הם תופסים ממש חזק את המעיל שלי.
אני ממשיך לצעוק `NO CHANGE` אבל הם ממשיכים לזרום לכיוון שלי,
הם נוהרים מכל סמטא בעיר ומושיטים אליי את הידיים המטונפות
שלהם. הנהג של המונית שם רוורס ודורס כמה, אבל זה לא מזיז להם,
הם קמים וממשיכים לצלוע לעברי.
הם מטפסים זה על זה בנסיון להושיט את היד קדימה יותר, אליי,
ואני פתאום נזכר בוילאמס שבטח יושב עכשיו במשרד. אני פותח את
התיק שלי וזורק אותו מעליהם, הם בוהים בו בעודו עף מעל לראשים
המגעילים שלהם ומתרסק על המדרכה. שטרות דולרים סגולים מתפזרים
לכל עבר ומכסים חצי מהכביש - האור הזהוב שבוקע מהם מסנוור אותם
והם מרפים מהמעיל שלי. כל הגוש האנושי מתחיל לנוע לאט לאט לעבר
המזוודה ואני רץ לעבר בניין המשרדים. השומר מזהה אותי ופותח
מהר את השער.
אני מנער את המעיל ומוציא את השלט מהכיס, סיבוב קטן של הכפתור
ופתאום פיצוץ מרעיד את הבניין - חתיכות איברים צבועים בסגול
מתנפצות על השמשה של הדלת הקדמית.
`חתיכת מזג אויר, הא?` אומר לי השומר במבטא הפורטוריקני שלו
ומחייך חיוך מפגר. אני מחייך בחזרה ומזמין מעלית.

רק אחרי שעתיים גיליתי שהחארות גנבו לי ת'מצית.



פוליגומן