[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ארז נמרוד כהן
/
כמעט צדקת אבא

ישבתי אז בחדר ואתה עמדת על יד החלון
זה היה אחרי שברחנו מקרקוב כשהגרמנים התחילו
לסגור את הגטו. לפני שש שנים.
אני זוכרת את פניך המודאגות אבא.
חייל גרמני הלך ברחוב. לפניו רץ יהודי אחד. והיהודי סחב איתו
תיק ענק.
כבד כזה. החייל בעט בו קדימה והכריח את היהודי לצעוק "אני אשם
במלחמת העולם"
וכך הם הלכו ברחובות העיירה.

הסתכלת החוצה ואמרת לנו שהגרמנים יפסידו בסוף.
אמרת שהיטלר ימות.
אמרת שאנחנו נדע את זה כשיצעקו את זה לתוך קברינו.

ועכשיו, אני יושבת כאן, בבלוק, באושוויץ.
הרוסים בשערי המחנה. כולם כבר רצו אליהם.
אבל נשארתי פה.
אני במילא לא רעבה.
כזאת אני. אמא הייתה נותנת לי כסף כדי שאני אוכל כשהייתי
קטנה.
הבלוק כל כך ריק.
אין פה כלום. אפילו לא קש על הדרגשים שאנחנו ישנים עליהם.
ואני נזכרת...
כמעט צדקת אבא.
הגרמנים באמת הפסידו.
היטלר גם יומו לא רחוק.
אבל בדבר אחד טעית אבא, בדבר אחד.
אין קבר!
אין קבר שאוכל לצעוק עליו -'צדקת אבא!'
אין קבר, ואין למי להגיד.
ואני בוכה. בוכה כמו שלא בכיתי 6 שנים,
מקווה שאולי אתה שומע אותי שם למעלה ומבין,
שכמעט צדקת...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בעולם שנהיה
כל-כך משוגע,
טוב שיש לי מפלט
אחד - הבמה!


תרומה לבמה




בבמה מאז 12/8/03 3:19
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ארז נמרוד כהן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה