הלילה התעוררה בי הדמעה,
אשר העירה איתה עוד דמעות.
ורק אם יכולתי לשמר את הכל.
לו רק היתה לי צנצנת שימורים.
כזאת שתכיל את כל הסודות.
ובה אחזיק את הרגעים היפים.
אתה.
גם אותך אשמור בצנצנת שלי.
צנצנת האהבה המתוקה שלי.
צנצנת החלומות הלא מוגשמים שלי.
ואולי עוד...
אולי.
לדמעות אין מקום בצנצנת.
שיזרמו...
אז מה?
מותר לי לבכות לפעמים.

לילה טוב,
אך אני מתגעגת.
מה פתאום לילה טוב?
אני צריכה חיבוק.
אני צריכה מגע.
שלך.
את הלילה טוב הזה אני לא אשמר,
כי הוא לילה בלעדיך.
ולילה ללא זוג עיניך.
הוא לילה של התעוררות הדמעות.