אני קם בבוקר למציאות עגומה
יודע שבחיים אין לי ברירה.
הולך אל המקלחת שוטף את הפנים
תופס את האקדח בכדי לסדר תעניינים.
אומר לאמא להתראות ואין תשובה
כנראה זה בגלל שהיא מורידה עוד שורה.
מגיע לביצפר השומר משתחווה
כי הוא יודע שצריך לדבר אלי יפה
החיים קשים ואין ברירה אני ממגדיאל ויש לי מטרה
לא יודע מה אני עושה פה , חושב שיהיה טוב אם לא אהיה פה.
מגיעה הפסקת 10 ואני רוצה לשתות
מאיים על המוכר של הקיוסק במכות
בטח שהוא יביא לי מה הוא רוצה להסתבך?
הוא יודע שאם איתי הוא מתחיל, מכאן הוא הולך.
ופתאום בהפסקה אשכנזי מתרומם
מסתכל עלי במבט מאיים
ישר את האקדח הוצאתי מהזין
ודפקתי לו יריה לתוך העין
כל המורים והמורות נגנבו
אבל ידעתי שאלי הם לא יתקרבו
הם יודעים שלא היתה לי ברירה
זה היה הוא או אני וזה נגמר ביריה.
החיים קשים ואין ברירה אני ממגדיאל ויש לי מטרה
לא יודע מה אני עושה פה , חושב שיהיה טוב אם לא אהיה פה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.