אני יושבת בחדרי ובוהה. התמונה שלו מרחפת מעלי, מסביבי,
בתוכי.
העשן והחום לא מפריעים לי, הם מרגיעים.
אני עוצמת את עיני ונותנת ללהבות לקחת את נשמתי האחרונה.
מאוחר יותר, בהלוויה, אני רואה את ההורים.
אמא
אבא
מסתכלים עלי
ומעבר
אל המוות
והבנתי
כל הסבל הזה, הכעס, התסכול , העצב
זה הכל בגללו
הוא לא שווה את זה!
עקצוצי שנאה עולים לי בגרון
אבל הוא כן
וגם הוא שם. לבוש שחור ומסתיר דמעה
עכשיו
כשאני פה,
אני רואה אותו
אני רואה אותו הופך לאהוב
אני רואה אותו הופך לבעל
אני רואה אותו הופך לאב
ואני לא עושה כלום.
אני רק מחכה
כי בסופו של דבר
הוא יחזור אלי. |
