היא תמיד היתה מיוחדת בעיניי. היה בה מין משהו כזה שאף-אחד לא
הבין, עולם משלה. רק לפעמים, כשהתחשק לה היא היתה יורדת,
מכניסה כמה משפטים, חיוכים וחוזרת שוב למחשבות שלה.
כולם אהבו אותה, את נורית. למרות שהיה קשה לקבל ממנה כמה דקות
של תשומת לב והתחברות לעולם שלנו כולם הרגישו קשורים אליה.

אני חושב שהייתי מאוהב בה הרבה זמן, אבל נורית, אי- אפשר היה
להתחבר אליה! שלא נדבר על אהבה...
"נורית שלום, אממ... מה שלומך? " הייתי מנסה לתפוס אותה. אבל
היא רק הנהנה בראש, חצי חיוך והמשיכה ללכת.
לא אהבתי אף-אחת כמו שאהבתי את נורית ולא משנה עם מי הייתי...
תמיד הייתי חושב עליך, זתומרת עליה...
לא משנה מה עשיתי היא פשוט לא התייחסה אליי. ואני באמת לא מבין
איך זה קרה אבל מסתבר שנורית התחתנה איתי בסופו של דבר, אחרי
הצבא וכמה שנים טובות בהודו.

באמת שהיא אמא טובה נורית שלי, לילד מקסים- איתי.
ככה היא רצתה לקרוא לו, היא אמרה שככה תמיד יהיה איתה ושזה
הפירוש- איתי. ושהוא יהיה ילד טוב, ילד של אמא, כי את לא היית
כזאת, כי אמא שלך...


זה היה לפני חודש, אני זוכר כל-כך טוב... קיבלת מכתב מבית-הספר
שלך, יש פגישת מחזור, דיברת על זה שמעניין איך כולם יצאו ומה
קורה עם מי.
אני דווקא לא התלהבתי מהרעיון - אני פשוט לא אוהב את הפגישות
האלה! אפילו לשלי לא הלכתי!
את אמרת שלך זה חשוב אז גם לי צריך להיות! ואז התווכחנו קצת,
התעצבנת, זרקת כמה כיסאות ובסוף נרגעת. התחבקנו, אמרתי שאני
אוהב. אחר-כך שכבנו ובבוקר כבר נכנעתי. בסדר אני אבוא!
התחלת להעלות זיכרונות. מדברת כמו ילדה קטנה שעומדת לראות את
אמא.
דיברת על החבר'ה, על אחד שקראו לו יורם, שתמיד עישן ועל זה
שתמיד צחקתם עליו שימות בסוף מסרטן. על רועי המוכשר שבטוח גדל
להיות נגן מצליח. ועל קרן, אוי קרן... היא בטח הגיע להוליווד,
אמרת. ועל בתיה היפה, שהיה לה כישרון, בתיה השרמוטה - הכישרון
הידוע..
וצחקת, איך שדיברת עליהם, העיניים נצצו, היית כל- כך יפה!
השבעת אותי שהולכים בכל מחיר והסכמתי, אף-פעם לא יכולתי לסרב
לך.

לחשוב שרק לפני חודש זה היה. ואת בינתיים הספקת לעזוב אותי ואת
איתי, עכשיו הוא רק איתי..

תאמיני לי נורית, אני דואג לו טוב! מאוד טוב. אני משכיב אותו
לישון, מספר סיפור ותמיד מקפיד שיצחצח שיניים, ככה כל לילה
ב-20:30 - חצי שעה לפני שאני מתפלל לשלומך ומקלל את השיכור
הבן-זונה שעשה לך את זה.
היית צוחקת אם היית שומעת את זה - שללו לו את הרשיון ונתנו לו
קנס. אפילו לכלא הוא לא נכנס!
את יודעת מה יש היום נורית? פגישת מחזור, את זוכרת? אם אני
הולך? ברור שאני הולך! הבטחתי לא?!


אף-אחד לא מבין מי אני, ואיך אני קשור לפגישה המטופשת הזאת.
אפילו שאני אומר את השם זה לא עוזר, אפילו שם משפחה לא נשאר
ממך.
אבל מהר מאוד השמועה מתפשטת, 'האלמן המסכן שבא במקום נורית'.
כמה אנשים באו להגיד סליחה, להשתתף בצערי, השאר רק הגניבו מבט
מדי פעם לראות מי המסכן...
גם בתיה באה, היא באמת יפה.
היא הייתה נורא נחמדה, מבינה.
אחרי המסיבה ליוויתי אותה הביתה, אמרה שהיא פוחדת ללכת לבד,
עליתי אליה לדירה סתם לשתות, דיברנו כל הערב, על הכל. בעיקר
עליך יפה שלי... אוי כמה שאני אוהב אותך!!

מזל שבתיה היתה שם, הייתי צריך את זה... את השיחה, הצחוק,
הבכי, הכישרון...  צדקת!