בליל חורף גשום וקר -
פרחים חיכו לך על הכר,
כוס שוקו חם לקדם את פניך -
להרגיע את הסערה בעינייך.

ואז פתאום, כמעט במפתיע
דמעות כיסו את פניך,
כאילו כולך רטובה מהגשם,
בכית ללא תנאי, על הכל.

על זמן שאזל וחלף, החמצות שהיו,
על אנשים שעזבו, אהבות שחלפו,
על מריבות שקרו, טעויות שנעשו.

ילדה שלי, לך כה מגיע,
את האור השביעי שברקיע,
אם רק הייתי יכול ,
הייתי מגיש לך אותו, את הכל,
באושר גדול.

זה כואב כשאין מה להגיד,
חסר אונים מול מכאוביך,
מרגיש אותם בליבי,
חזקים יותר מאילו היו שלי.

חיבקתי אותך חזק בכוחי,
מלטף אותך במבטי,
מנשק את דמעותיך בעדינותי.
אין לי תשובות, ואין מענה,
אבל בכל שתלכי, אהבתי לצידך
מאירה את שבילך, לעולם עבורך.