מוקדש לדנה ברבי.

השעה הייתה אחר חצות
והעולם עצר מלכת
לבשתי את הפיג'מה ונכנסתי למיטתי
התכסתי בפוך הנעים ועצמתי את עיני.

כשחשתי את חולצה על גופי
ונשמתי את ניחוח גופה
הייתי שיכור ולא מיין
זה היה ניחוח האהבה.

הרגשתי געגועים לפניה הרכות
עיניה הזכות
גופה האלוהי
ולליבה שנגע בליבי.

הייתי שרוע בין שפיות לשיגעון
נדודי השינה לא פסקו לפקוד אותי
מחשבותי היו נעוצות בדמותה
וליבי לא חדל להלום בעוצמה.

השמיים היו זרועי כוכבים
דנה כבר מזמן פרחה בליבי.