אני לא יכול לפתוח את העיניים משהו מפריע אני מזיע בכל הגוף
חם... אני הולך לשטוף את הפנים המראה שבורה
אני מרגיש שמשהו לא בסדר אני מרגיש סיפוק...
אני יוצא החוצה...אני שונא את השמש במיוחד בקיץ
הזקנות על הספסל מביטות בי ושוב מאיזה נימוס אני אומר להן שלום
ואז אני חושב שהן זקנות מסריחות חסרות חיים הכלבה שלי רצה אחרי
אני והיא הולכים לפארק אני עובר ליד ילדים קטנים הם בורחים
בפחד אני לא יודע אם הם בורחים מהכלבה או ממני, האמת גם לא
איכפת לי כל-כך.

אני מרגיש שאני צריך למהר... אני לא יודע למה או לאן אבל אני
והטיפשה לא נשארנו שם הרבה זמן חזרתי הבית כמה שיותר מהר.
גם הטיפשה מתנהגת מוזר היא רצה למטבח אני אחריה בטח היא לא
אכלה כבר כמה ימים אני לא יודע בדיוק תחושת הזמן וכל תחושה
אחרת מתערפלת לי בטח מאיזה מחלה פסיכולוגית. אני לא הייתי אף
פעם אצל פסיכולוג, אבל בטח יש לי את כל הדברים האלה : מניה
דיפרסיה, סכיזופרניה, פארנויה. סביר להניח שהכל... אבל זה לא
כל-כך משנה.

גופה! אני רואה גופה על הרצפה של המטבח שלי...
ילד קטן סביר להניח שהכיפה הזאת הייתה שלו לא הגיוני שאני
נהייתי יהודי... כן היא שלו יש לו גם ציצית...מה אני עושה עם
ילד קטן על הרצפה שלי? להסגיר את עצמי? אני יכול לטעון לאי
שפיות...
אבל אני לא יכול לדעת אני אפילו לא זוכר
אולי מישהו זרק אותו לפה דרך החלון?
טוב אני אפסיק אם זה מתאים לי אני רצחתי אותו ו...טוב הוא
מסריח אני חייב לעשות איתו משהו
חרא.

זה ניסיון להישאר נורמלי כשאתה מוצא גופה במטבח שלך
טוב צריך להעביר את הזמן בצורה מסויימת על הלילה ...
לא אני אחתוך אותו לחלקים ואזרוק אותו לפח
זה יעבוד עם סכין?
לסגור את החלונות ..... אי זה נראה כואב למרות שהוא מת אז בטח
הוא בסדר



הספה? מה אני עושה על הספה? לילה ...אני צריך בירה
אני לוכח את הטיפשה המוחר מביט בי במבט מוזר
"אתה בסדר?" הוא ניראה כמו אחד שהרביצו לו כשהיה ילד מוחר
מסריח
אני מוציא כמה בירות מהמקרר אני משלם לו הוא כזה מטומטם
"אתה בסדר?" אידיוט ברור שאני לא בסדר אבל אין לי כוח עליו
"כן"
ויצאתי

יש לי בחילה עכשיו כמה יהודים עוברים לידי יד לי מין פלאשים
כאלה של איזה ילד וכיפה במטבח שלי אני רץ הביתה לבדוק לא אין
שום דבר...

אני מסתכל במראה המחורבנת...אני נראה כמו איזה תמונה של
פיקאסו
והסיפור הזה מדרדר כל רגע...
פה אני אפסיק את קריירת הכתיבה שלי