אל בינות צללי הקדם
בין ארובות העין הצופה אל על
בינות הצופיות, הורדים ונחל קט
כאלה הן תמות שוכנות לעד לבד
בצד הולכות, על דרך צרה
קרה אפורה ועקלקלה, נמתחת
אל על, מעבר לגבעות לבנות צחות
תמות, קרות כשלג סתמי
קדם קדם קודם לכאן אז ידעו
יורדי הים, לצפות למרחק

אל בינות צללי הצחור
אל אפור ואפור ולבן ושחור
אדמת מרעה דוממת, קפואה
החן עודנו פורח, מורם ראש
עטרה כסופה-לבנה וגבעולים כחולים
מרכינים ראש לפני הצוחקות לרגע קט
לבד לעד, בצד הולכות על משעול סתמי
קר וצח ושקט נדם
אל על, אל תכול הים
ועיני הצופה התמים, יורד הים המשווע לדגה.
עינו הצופיה, בינות ארובות העין הנשכחת
אל תמונה קפואה, עוד אחת נוספה

אל בינות תכול, לבן ובשר ודם.
אל בנות קדם חכמות תמות
צחות קרות לבנות אפורות
צוחקות, הולכות בוהקות
בלובן הגבעה, רחוקות מארובות עין צופייה
יורדות מעברה אל תכול הים ודגה - שלל יורד הים
עננים של וורוד ואדום מפהק
נוגעים לאט בגלים, משחק במעשה עדן

בינות צללי הקדם.