New Stage - Go To Main Page

מישי בן-דב
/
זיווג מושלם

הם ישבו ככה, אחד מול השני. מסתכלים על אחד השני, לא מעזים
להוריד את מבטם מאחד השני. לא שמים לב לקיומי שאני ישבתי שתי
מטר מהם, נשענת על עץ, מדי פעם מעיפה איזה מבט לכיוונם ומהרהרת
במה הם חושבים.
הסתכלתי בעיניים שלו, ראיתי איך הוא סרק בעיניו את ידיה
העדינות, איך הוא נקסם כשלאט- לאט העלה את מבטו אל בטנה, ואז
אל פניה. ראיתי איך הוא מתאהב מחדש כשהוא לומד את צורת שפתיה
וצבע עיניה. ראיתי איך הוא לאט- לאט מושיט את ידו לגעת בעדינות
בשיערה הבלונדיני. ראיתי את התענוג בעיניו.
הסתכלתי עליה, ראיתי איך היא מסתכלת על עיניו, מתמוגגת מהצבע
הירוק- טורקיז של עיניו. ראיתי איך היא הרימה את ידה ונגעה
קלות בידו. ראיתי את החיוך שנמרח על פניה.
ראיתי את ההפתעה בעיניו, הוא לא ציפה למגע. ראיתי איך שבוי
בתוך המגע שלה, מוכן לעשות הכל בשבילה רק שלא תלך ממנו.
לפתע היא העיפה את מבטה ממנו והסתכלה עליי תוך כדי שהיא מצליפה
בו עם שיערה.
הבנתי את המסר, אני צריכה ללכת, היא אמרה לי לפני שיכול להיות
וזה מה יקרה.
נאנחתי והנהנתי.
"טוב אני הולכת לטייל קצת." אמרתי.
הם חזרו להיות שקועים באחד השני. כמעט ולא שמים לב למה שאמרתי,
רק הנהנו ונפנפו לשלום בלי להזיז את עיניהם מאחד השני, אפילו
לא כדי לראות לאיזה כיוון אני הולכת.
לא התרחקתי, לא רציתי להתבאס בהליכה אז טיפסתי על עץ לא רחוק
מהזוג וישבתי שם, משקיפה עליהם.
ראיתי אותו מזיז את שפתיו כאומר משהו. הייתי רחוקה מכדי לשמוע
אבל הבנתי שהוא אמר, "את כל- כך יפה."
היא חייכה חיוך מתוק, גורמת לראשו להסתחרר מרוב אהבה.
היא התקרבה אליו עוד קצת ונשענה עליו.
חשבתי שזה כל- כך רומנטי, לשבת כאן מתחת לעצים, עם הרוח
האביבית והנעימה, שירת הציפורים והשמש הזורחת בחמימות.
היא הסתכלה עליו והוא עליה, לאט- לאט מקרבים את פניהם אחד
לשני.
הרמתי את מבטי עוד טיפה בניסיון לראות אותם יותר טוב. נורא
קינאתי בהם, בעיקר בה, לי זה עדיין לא קרה. ידעתי שיש לי עוד
זמן ושזה יקרה יום אחד אבל עדיין, רציתי.
נאנחתי ונשענתי אחורה, שכחתי שאני בעצם על עץ.

פעם שנייה התעוררתי במיטה קרירה. באוויר היה ריח חזק של חומרי
ניקוי, ריח של בית חולים.
פתחתי את עיני וראיתי שצדקתי, אני בבית חולים.
הגוף שלי כאב קצת אבל הבנתי שזה טוב שלפחות אני מרגישה אותו.
הסתכלתי הצידה ועיני נחתו על נער שישב לידי עם גבס ברגל.
הוא הסתכל עליי ואני עליו. לא זיהיתי אותו, הוא היה זר.
"היי, מי אתה?" שאלתי בקול חלוש.
"סתם בחור מאוהב."



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 2/6/03 12:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
מישי בן-דב

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה