רוח קיררה את גבו בזמן שחפר וחפר באדמה. זעה קרה החלה לרדת על
מצחו, חופר וחופר בור ללא תחתית כל תקווה כבר החלה להשכח ממנו.
הוא אמור לחפור קבר. את קברו שלו.

"הו הו הו, אני מקווה מאוד שאתה כבר בשלבי סיום, כי לעצמי כבר
הבטחתי שלא אחפור עוד בורות היום. אחרי הכל יום שבת הוא יום
הקודש."
בוהה במוציא להורג שלו בלי מילה המשיך אדמס לחפור את קברו.
בידיעה שכל עוד הוא חופר יש לו סיכוי לחשוב על דרך מילוט.
"יהודי מסריח שכמוך צריך היה לחשוב על קודש השבת שלך אחרת לא
היית תקוע כאן אבל אני, אני מעכשיו אדאג שיהיה לך יותר כבוד
ליוו הקדוש הזה"
הייתי מחזיר לו, חשב אדמס בעודו חופר, אם לא היה לו את רובה
שני הקנים הזה כבר מזמן הייתי נאבק ומדגיש שאנחנו העם הנבחר
ושעם עוד פעם אחת יזכיר את המילה 'קודש שבת' אני אפוצץ כל חלק
בגופו השמן והמיוזע. ואז אפוצץ בכל מקרה את כל חלקי גופו.
אבל המצב היה שונה כי לנוצרי המטורף הוא כמו שהוא נודה בפני
חבריו "ישו המשוגע" למרות שלפעמים זה היה מתחבר למילה אחת
"ישוגע". בריאן דניאל מק'מילן זכה לכינוי זה בזכות אמונותיו
הנוצריות ההדוקת והאמונה שצריך לחסל את מרבית היהודים כדי שישו
הותיק והטוב יחזור לצעוד על האדמה. הוא ביקר פעם פעמיים
'במוסדות להטבת הנפש', אבל בסוף שיחררו אותו תמיד אחרי הבטחות
שלא יפגע אפילו בזבוב שעבר ברית מילה. אחרי הכל פה זה רק אלבמה
לאף אחד לא אכפת יותר מדי בקשר לכמה יהודים מתים.

לעומתו אדמס גולדמן היה רואה חשבון יהודי מניו יורק שבא לביקור
באלבמה לסגירת חוזה של עוד איזה חברה גדולה. שום דבר לא הכין
את אדמס למצב שכזה, אומנם במקור נולד יהודי ועבר ברית מילה,
אבל מאז עברו 43 שנים של התבוללות ועכשיו הוא נאשם במה שלא היה
ואף פעם לא התקרב אליו. כעת הבין את כל סיפורי אביו על השואה
ועל דברים קשים מנושא שתמיד דיבר עליהם.
בעודו חופר את קברו חשב על כל אותם דברים אחרונים שרצה לעשות
ואף פעם לא באמת הספיק לעשות. הוא רצה לטוס לתאילנד, לעשות
צניחה חופשית, לעשות סקס בשלישיה, לנסות את מזלו בלאס וגאס
ולאכול לפחות עוד פעם את עוגת הבננות שאימו הייתה עושה.
'קיבינימט' אמר לעצמו אפילו בשעת מותי כל מה שאני חושב עליו זה
דברים שהייתי רוצה להשיג ואפילו אחד מהם אינו מכוון ליהדות
אולי בעצם הייתי צריך לשיר איזה תפילה או ללכת לפחות ביום
כיפור לבית כנסת ומצב זה לא היה קורה. ולכן באותו הרגע התחיל
אדמס להתפלל בשביל כל אותם הפעמים שויתר.

בנתיים במרחק 7 צעדים ממנו התחולל מאבק פנימי בתוך ישוגע כשקול
אחד בתקיפות אומר לו לחכות שהיהודי יסיים לחפור את הקבר, כשמצד
השני קול אחר אומר באותה מידה של תקיפות לירות בו עכשיו.
שני הקולות מתווכחים בקולניות כך נדמה לבריאן, "אל תהיה בן
זונה טיפש תירה בו עכשיו. הוא יברח לך אם רק תתן לו את
ההזדמנות" "ושוב להתלכלך בבוץ ודם כנראה שאתה שוכח איך בדיוק
תפסו אותנו והכניסו אותו למקום הזוין ההוא עם כל אותם אנשים
בלבן וקירות לבנים והכל לבן"
הקרב החריף במוחו של מק'מילן כשכל קול פשוט מסתפק בלצורח את
דעתו בלי לתת דעה מנומקת למה
"לירות!" "לחכות!" "לירות!!" "לחכות!!" "לירות!!!" "לחכות!!!".

בזמן שאותם קולות פנימיים התוכחו בינהם ראה בריאן מק'מילן את
היהודי המסריח מתכופף. במחשבה שהולך לתקוף אותו מכיוון שבחיים
לא ראה תפילה שכזאת הכין 'ישוגע' את נשקו כשהוא שם את אצבעו על
ההדק במחשבה שיהודי זה הולך ישירות לגיהנום.
אדמס גולדמן מצדו השני כבר הבין את המהלך הקרב ובא של המשוגע
הנוצרי בזכותו מוחו הקודח. לכן תפס את עת החפירה שלו שהייתה
מלאה בוץ נוזלי וזרק את הבוץ הישר לעיניו של בריאן.
שבריר שנייה לפני ש'ישו המשוגע' סחט את ההדק הבוץ נדבק לעיניו
גורם לו לפספס את ראשו של אדמס אבל עדיין פגע בידו הימינית של
אדמס.
דם ניגר בכל מקום כך נראה לאדמס כשדם חם וסמיך החל להציף אותו
מזרועו בזמן שהוא סובל מכאבי תופת הבין אדמס שזאת ההזדמנות שלו
לברוח מהמקום המקולל הזה בזמן שאותו נוצרי משוגע נלחם עם הבוץ
בפרצופו. עיניו של אדמס נחו על אבן גדולה.
"הצלחתי!!!" חשב בריאן בזמן שהצליחל למחות את כל אותו בוץ
טורדני מפרצופו עכשיו לטיפול בבעיה השנייה שהפעם כל אותם קולות
של בה הסכימו בטיפול בה.
אך לגורל היה חוט מחשבה אחרת באותו נושא כי בדיוק באותו הרגע
פגעה האבן בדיוק בקצה מצחו של בריאן מפילה אותו לריצפה חסר
הכרה.
אדמס מתנשף עם סחרחורת איומה שנבאה מאיבוד הדם המאסיבי לקח את
רובו של המשוגע וכיוון עליו יורה לו בשני הידיים במצחו
ובמפשעתו של הנוצרי המטורף ההוא. בזמן שחושב לעצמו "רצית תמיד
להיות כמו ישו לא נראה שעכשיו קיבלת את הסיפוק שלך."

כשהחל ללכת מהמקום הנורא ההוא לקרוא למישהו בעל סמכות חשב
לעצמו אדמס שכנראה בזכות אותו אלוהים הוא חי עכשיו עם מזכרת
שתיזכר תמיד בזרועו לא לשכוח את האמונה. וחשב שמעכשיו יקפיד
ללכת לבית כנסת בתדירות קבועה יותר עזב אדמס את היער הנטוש
כשהזריחה בדיוק החלה לעלות. מעכשיו כל פעם שיעבוד על דו"ח של
מס או משהו דומה תמיד יראה את הצלקת ויזכר בהבטחתו ללכת הכנסת
למרות שתמיד זה ישמר בגדר הבטחה ואדמס גולדמן ימות כאיש עשיר
בעל משפחה נהדרת עם בת שיום אחד תגיע לתפקיד בכיר בפוליטקה,
אישה שלמרות הבגידות שלה שקורות מדי פעם תספיד אותו בנאום מלא
רגש ובן שיום אחד יעשה הרבה כסף בתחום הנדל"ן ויעלה לארץ ימות
בפיגוע כשבועיים אחרי הגעתו. אדמס גולדמן לא דרך פעם אחת בבית
כנסת מאז גיל 43.