לו, הסיפור שלך עצוב.
על המזח מצאתי אותך,
אי שם מאחורי הסיבוב.
משכת אותי פנימה
עם שימלת מיני קצרה, שיער מקורזל.
דרשת בשטרות את מה שכבר מזמן נפל.
וקראתי לך לו, כי רצית.
נתת לי את זה עטוף בשקית.
ועכשיו לו אני לבד.
אין אף אחד, אין אף אחד.

מתחת לגשר עמדת קפואה,
חיקית לי שאבוא ובאתי.
אמרת שהשעה כבר מאוחרת מדי,
אך עדין בקור נשארתי.
הספינה לים הפליגה מזמן,
הגלים מנשקים שאריות הרס אל החוף.
ולו את שלי כל-כך!
הרי מה עוד נשאר לאהוב?
ועכשיו לו אני איתך,
אין אף אחד, אין אף אחד.

לו שלי, את קבורה עוד כאן.
אין עוד דם בגופך הקטן.
ודמעה שלי לא תזלוג עוד,
קרקע דוממת לוחשת לי סוד.
לו שלי, השארת אותי לבד.
הזיעה נאגרת, הפרח לא שרד.
ואילו השארת לי קצת שלג משם,
אולי עוד היית כאן, כן כאן.
ועכשיו לו, אשן איתך.
אין אף אחד, אין אף אחד.