|
בגן, אמרה לנו הגננת:
"לא יפה לשמור סודות בחברה"
אז, כולם סיפרו סודות
...חוץ ממני.
הגענו לבית ספר
והמורה אמרה:
"...בלי סודות..."
ולימדה אותנו את האותיות.
אבל, לי, היו המון סודות...
היה לי סוד קטן - שאמא צועקת על אבא
והיה לי סוד - שאבא מרביץ חזק לאמא
והיה לי סוד יותר גדול - שאבא מסתובב בבית
בלי תחתונים. ( וממש התביישתי...)
והיה לי סוד יותר גדול אפילו -
ששש...ששכן שלי נוגע לי בפיפי...
והסוד הכי גדול שהיה לי,
ששש...כשהייתי קטנה, אני, כן אני
מנשקת לו את הבולבול...
ונזל עלי משהו לבן כזה.
אבל באמת לא רציתי.
ולסוד המיוחד הזה
היה משקל של אבן ענקית על הלב
וטעם מר - מלוח של הנוזל הלבן
והרגשה מפחידה של החור השחור...
...ואני באמת לא מבינה...
מבוגרים אמרו לי "...בלי סודות..."
ומבוגרים אחרים אמרו לי "תשמרי בסוד"
(והיה להם מבט סודי כזה...)
והייתי באמת מבולבלת.
עברו כבר חמישים שנה
ואני, כבר סבתא
ואני כותבת
ואני נושמת
ואני מחייכת...
השלתי זה עתה את הסוד האחרון. |
|
|
צבא זה דבר
מיותר!, באמת,
בשביל מה?
פשוט נגיד
לערבים שאנחנו
ניצוליי שואה
וזה יעבוד!
במקום גדר טובה,
נבנה מסכיי
קולנוע ענקיים,
כמו בדרייב-אין,
ונקרין עליהם כל
היום עמוד האש,
שואה של קלוד
לנצמן, אם הם
יעשו בעיות נביא
להם ספישל
שינדלר, כולל
ראיון עם
אישתו!
סרן בנימין
גלעד, מנסה
טקטיקה אחרת! |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.