[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








אוף אני לא מאמינה דווקא לים מישל קבעה איתם...
אז ככה תשמעו אולי הסיפור שלי נשמע קצת קיצ'י על ההתחלה אבל
לא!
תאמינו זה סיפור די עצוב, אמא שלי אומרת שאני סתם מפונקת ומלאת
רחמים עצמיים.
אבל לא! נראה אותה בגילי עוברת את מה שאני עברתי ...
טוב אני לא יזיין לכם בשכל אתם תחליטו!
אז ככה הכל התחיל מבגיל 4 היינו בחופשה באילת, ואמא שלי נכנסה
איתי לבריכה פתאום התחלתי לרעוד ולפרפר לא יודעת למה
אבל מה שאני זוכרת זה צרחה שאחותי הגדולה ממני בשנתיים הביאה.
הכל עבר בשלום אל תדאגו לי, לקחו אותי לבית חולים ולבדיקות...
ואז גילו שיש לי מחלה שנקראת אפילפסיה, זה שיש לי התקפים שאני
לא שולטת בהם, ממ אני בטוחה שזה מוכר לכם...
בקיצר האסון הגדול התרחש לפני חצי שנה, קמתי לי בבוקר וכרגיל
נכנסתי לאמבטיה בידיעה שיש לי רק עוד 25 דקות להגיע לבית ספר
פתחתי את המים וכמובן כמו שרובנו עושים ישר כיוונתי אותם על
הכי חם שיש ובנתיים התפשטתי התיישבתי באמבטיה ובמקביל הושטתי
את ידי להתחיל לקרר את המים ואז זה קרה, קיבלתי את התתקף הזה.
כמובן שלא יכולתי לעשות כלום הרי אני לא שולטת בזה פשוט מפרפרת
לי כמו מפגרת ובנתיים המים הרותחים זורמים על גופי התחתון...
אחרי 4 דקות, אימי באה ומצאה אותי והוציאה אותי מהר.
מה שאני זוכרת זה שהתעוררתי בבית חולים שכול החלק התחתון של
גופי מלא כוויות מדרגה 3,שזה אומר צלקות איומות אוי עזבו את
הכאב הבלתי פוסק, הצלקות, הצלקות. כן הם נשארו לי לא מספיק שיש
לי את ההתקפים האלו, אז גם הטראומה הזאת מגיעה לי פתאום!!!!!!
אמא שלי אומרת שאני ילדה יפה.
ושמי שהצלקות שלי יפריעו לו הוא לא שווה אותי בכלל.
אני מודעת לזה שאני נראית טוב, אבל אין זה קשה לחיות עם כזה
דבר.
ועכשיו אחרי חצי שנה שסוף סוף נדלקתי עליו על נסיך חלומותי
והוא נדלק עלי ממה שהבנתי .
אז מישל חברתי הטובה שהיא גם המקשרת בינינו קבעה מפגש איתו ואם
חבריו בים.
למה דווקא בים?????.
מה גורלי עד כדאי כך שחור?
אמא אומרת שאני נהנית מהרחמים האלו ושאם גוף כמו שלי אף אחד
בכלל לא יסתכל על הצלקות .
אבל הנסיך שלי כן יראה ואני יודעת שהוא כן יסתכל ...
ובסופו של דבר הלכתי אחרי שיכנועים מעיפיים ממישל ...
שטענה, וצרחה שהיא התאמצה כל כך בשביל לסדר את המפגש הזה...
אבל אני יודעת שמה שהיא עשתה זה רק לעשות לי רגשי אשמה
כדאי שאני אשכח מהרחמים העצמיים  שלי... וכן זה הצליח
ואני שמחה שזה הצליח לה, כי באותו יום שהלכתי עם מישל לים
והורדתי לי את בגדיי ושוטטתי סביב הנסיך שלי הלוך ושוב
הוא הסתכל ורק חייך...
ואז שהתחלנו לדבר וכמובן עלה הנושא של הצלקות והוא התחיל לשאול
שאלות... ושלא תטעו הוא שאל אותם בשיא העדינות והמתיקות,תוך
כדאי שהוא מכווץ את עיניו הירוקות ושואל ברכות איך זה קרה לך?
ואני כמובן סיפרתי לו...והתכוננתי כבר לשמוע את התשובה הרחמנית
של כל מי שמדבר איתי על הצלקות שלי ...
כמה שהם מצטערים בשבילי, ושלא נורא שהיום יש ניתוחים פלסטיים
וכל השיט הזה...
אבל הוא לא! כל מה שאמר לי אחרי שסיפרתי לו איך קיבלתי את
הצלקות שלי זה משפט שכל חיי אני לא ישכח.
הוא זרק לי חיוך ולחש לי ענת, כמה צלקות זה כל מה שנשאר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
I'm smoking
some hash in
Amsterdam,
alone in a
cheap coffee
shop. looking
back at my life
and find...

a spongy,
oozing pile of
black stuff
with a fat fat
women on top.


תרומה לבמה




בבמה מאז 5/6/03 5:21
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
שני בנובמבר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה