שמעון פיטוסי / מנוסה באור הראשון |
חוכך ידים
מחר היא תלך
לא יפלו השמים.
טלפון צלצל ולפתע נדם
מעברו השני היא עמדה מבולבלת
חשבה שידעה לאן זה הולך
אולי טעתה?
תיקונים אחרונים,
בדממה היא עובדת
גבה הכפוף מזדקף.
מבטים לצדדים
לא רואים,
מפוחדת.
השפתים סדוקות
בחיוך מתנצל.
השמש הלכה ואיש לא כיחד
וירח קטן בשתיקה התמקם
החול שוב שקע
המדבר התנמנם
ובניין שקרס
והמון מתלהם.
וסופו של הלילה באופק נראה
על המזח ילדה
נפנפה לפרידה.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|