זה קרה בלילה...
בכביש חיפה ת"א ליד נתניה,
היה מאוחר והיא לבד בטרמפיאדה
ואני עוצר והיא שואלת: "לחיפה?"
משיב לה בהן והיא עולה,
"לאן את צריכה?"
-"סע, נגיע" היא עונה,
מתרווחת במושב ופולטת אנחה:
"לילה נורא חם- אתה נשוי?"
משיב לה בחיוב אפילו שאולי לא רצוי
"ואת?", אני שואל והיא משיבה:
"אני גרושה מחפשת הרפתקה,
משהו בלי כבלים ובלי התחייבות,
סתם בשביל הבריאות..."
נוסעים לחוף בשביל עפר לא מזוהה,
מתפשטים מהר תוך כדי....
המוזרות שבחיפזון
היא הגורמת לשיכרון-
לחוש ההגיון אין מקום
בין גבר ואישה ערומים על חוף.
מזנקים למים הצוננים....
מתעוררים אך לא מתעשתים
והנה הגופות שוב נפגשים
רטובים ומייחלים....
הגופות איבדו מכובד משקלם
ומזירמי המים את יציבותם,
ואני מתמרן עם אברי אל בין רגלייך,
תוקע עוגן בין ירכייך,
מקבע את גופך לגופי
ומשפיך לתוכך את זירמתי.
חוזרים אל המכונית ברגל
ואת מחייכת כל הדרך,
אותי מחבקת כידיד ותיק
אך האמת שאין עבר ואין עתיד.
נכנסים למכונית, נוסעים מחובקים,
פותחת מכנסיי, חושפת אברי לרוח פרצים.
מתחילה למצוץ....אני עומד לגמור
ופתאם את צועקת: "עצור!" בטרם קולט או מבין
את אמרת: "ביי, היה טוב ונעים,
שיהיו לך חיים נהדרים
ואל תדאג....אנחנו לא חברים-
הרי הסכמנו שאין מחויבות וכבלים.
27/10/01 © |
