יושבת, מנסה לכתוב,
שומעת לאונרד כהן ומנסה להרגיש אבל כל מה שנותר בי הן דמעות
מים זורמים אין בי טיפה אחרת
אין טיפת רגש או טיפת משמעות
ולאונרד ממשך לשיר על סוזן וישו ואני רוצה בעצמי לטבוע
והכל רדום
פעם יכולתי לכתוב להעלות משהו על הנייר היום הכל ניראה לי
בנאלי ואידיוטי
שוב שומעת שיר שפעם הייתה לו משמעות היום הוא מילים
ומוסיקה...
ואני מתגעגעת לסיחרור לסערה לבפנים שלי שמשווע החוצה
ואני מפחדת לבכות שוב, שוב, שוב.
והאויר מעביר בי קצת תחושה מעלה בי געגועים להרגשה ובורח מיד
ואני ולאונרד נותרים לבד עם המילים. |
