הבכי ואני,
שנינו רטובים ,
הוא - כשאני בוכה ,
ואני .
לא תמיד כשאומרים שכואב ,
זה סימן שהוא רטוב ,
אבל שכואב ,אני .
בהכרח ,שכותבים על כאב ,
אני ,
אבל כשכותבים כדי שהוא ירטב ,
לא תמיד הוא אני ,אלא מרדני .
הבכי מכה שבעתיים בדרך כלל בין חצות לשתיים ,
אבל אני ,כשהוא מרדני ,נוטה להאמין ללב העדין .
כתיבה על הבכי ,אין דבר יותר מאחד ,
הוא אוהב כשאני כותב ,
לתת את הכל ולהרגיש כל יכול .
רטיבות היא דבר זמני .
כמו בכל קינה נאמנה ,
יש מקום לעוד בכי גדול ,
שירטיב את הכל ,
אך יתייבש בחול .
כשאני רוצה ,
הוא מתרצה ,
וכשאני רוצה שהוא יבכה ,
הוא - אני . |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.