תראו...
הכל מתחיל ונגמר בסולו הקטן הזה של הגיטרה...
לכל אחד סטיות משלו, אני אישית מלא כאלו. לא שאני יכול לפרט
בדיוק מהם אותן סטיות, גם זה לא יהיה לשתף אותכם בהם אבל בכל
זאת...
הסולו הזה, שנשמע כמו חתול מיילל ברחובות בין פחי האשפה שגם
ככה בקושי אוספים... זה עושה כל כך טוב לשלווה הנפשית שלי, אתם
פשוט לא יכולים לתאר עד כמה.

אם רק הייתי יודע איך מנגנים את אותם קטעים עוצרי נשימה,
המפל של המים היה בטוח גועש, הציפורים היו מצייצות פי אלף יותר
(כי היה להם על מה סוף כל סוף) והשמש הייתה זורחת לעד.
אבל...

נכון, אני לא יודע, מה לעשות, אני לא כשרוני או בעל יכולות על
שכאלו, כל מה שהנפש שלי יודעת לעשות זה להירגע בסוטול של הלייף
הלחוץ גם ככה, לשחק אותה יענו מנגן אבל בעצם לא...
יוווו, החיים כל כך מלחיצים - עד שאתה חושב שעברת את כל
המכשולים הקיימים על היבשה הצחונה הזו, הם רק באים וממשיכים
להתעלק עליך כאילו כלום... אז היה בי"ס - עברתי (תודה רבה,
אפילו תעודת בגרות קיבלתי), עכשיו צבא (אני בתהליכי קבלת דרגה
בקרוב קרוב וכן שוב, די באמת, תודה רבה) ואח"כ, לא יודע מה
בדיוק, משהו על החיים האמיתיים או משהו כזה...
אתם יודעים, ואחרי זה שואלים אותי מה זה בשבילך 'החיים
האמיתים'.
מממ... לפי דעתי החיים האמיתים כבר קיימים אצלי איזה 19 שנה
פלוס מינוס ככה ו- הם מה זה מרתקים, בשיבזון הנקי שלהם, כזה
שאי אפשר אפילו לתאר.
ותראו איך הטקסט כולו שהיה כתוב עכשיו קשור בצורה כל כך ישירה
כן כן, לאותו סולו נצחי שמתמשך לנגן במוחי. אותו סולו עדין של
הגיטרה.

(מממ.. די כבר לא,
לאנשים די נמאס בטח לקרוא את מה שכתבתי..., דווקא לפי דעתי זה
די מעניין...).