New Stage - Go To Main Page

אלעד יובל
/
עמוק בתוך הראש שלי

לא הייתי מאחל למישהו להיתקע בתוך הראש שלי. רוב הזמן יש שם
המון ערפל ואביך וקשה לנשום, רוחות עזות נושבות רוב היום
ומסריח שם, אלוהים, איזה סרחון יש שם בפנים. רוב הזמן יש
מסביבך ריקבון והמון פסולת של מחשבות ישנות חסרות פשר
ומיליונים של תאים אפורים נטולי שימוש ממלאים את הרצפה. מפעם
לפעם היית רואה כמה מחסנים נטושים שפעם אחסנו תמימות וכעת
יושבים בהם זיכרונות נשכחים, משחקים פוקר עם הפוטנציאל הלא
ממומש, מכבים את הסיגריות שלהם על מצע של תמימות מושחרת.
בסמטאות החשוכות שבהן מנורות הרחוב כבר מזמן לא עובדות, תראה
מדי פעם איזה זיכרון טרי מפוחד, מנסה לשמור על עצמו טוב טוב
בשביל המבחן שבו ישתתף מחר. חבורות הרחוב הרבות שגם הן היו פעם
זיכרונות טריים למען המבחן של מחר וכעת, שחוקים ונשכחים, רק
מחפשים קורבן להיטפל אליו ולפרוק עליו את כעסיהם. יש שם פינת
רחוב בתוך הראש שלי, שבא עומד לו זקן תמהוני ומטיף בעקשנות
ובלהט על יום הדין הקרב. "התעשתו לכם חוטאים! חדלו ממעשי
התועבה והביזיון והכירו בעליונות העבודה הקשה, האלוהים
וההשכלה!", זועק הזקן לעבר החולפים ושבים האדישים, "התעשתו כי
יום הדין ממשמש ובא!". גשם של תאים אפורים יורד בעת שהטלוויזיה
נדלקת. " ראו !", הוא צועק להם, " ראו מה מביא עלינו השעמום
והבטלה!".הוא מסיים את ההטפה היומית שלו וחוזר לישון על מצע
העיתונים שלו. " הדיכאון!!!!!, הדיכאון מגיע!!!", זועקות להן
חבורה של מחשבות של אושר ורצות בבהלה ברחובות. "תפסו מחסה!!!",
צועקת מחשבה של אהבה כשהיא על סף דמעות,   "הדיכאון שוב יורד
עלינו". כל מחשבה של סיפוק לנפשה, כל זיכרון מתוק לעצמו, וכעת
הרחובות שוממים. ופתאום הר של מים שחורים, מסריחים ומצחינים,
נופלים על עולמי הפנימי העכור. הם מציפים את הרחובות, סוחפים
אתם את התאים האפורים המתים שלא מזמן כיסו את הרצפה, מנסים
למצוא להם פרצה וסדק לכל בית ובניין בעיירת התודעה שלי, כל
חריץ שדרכם יוכלו לעבור כדי לזהם את בתי המחשבות השקטים
מבפנים. מלמעלה אתה יכול לראות כל מיני מחשבות שמחות יושבות
להם על גגות העיר ובאורם של פנסי הרחוב משחקים שש בש ודמקה עד
אשר ירדו שוב המים. הדיכאון לא מפריע להם, פשוט משקיט אותם
קצת. במים השחורים שוחה לו עכשיו זיכרון של שיר דכאוני".
סוף סוף מזג אוויר נורמלי", הוא מסנן מבעד אנחה של אושר,
וממשיך בשחיית הגב שלו כשהוא חולף על מה שהיה פעם מחסן תמימות
גדול. גופתו של חתול שחור צפה לה במים, הוא היה האחרון מסוגו,
וכעת לא נשארו עוד חתולי אמונות תפלות באזור. אישה זקנה,
זיכרון ישן, עומדת לה על גג אחד הבתים וממרת בבכי. היא יודעת
שהביטוח נגד דיכאון עובד רק 4 פעמים, וביתה מוצף כבר בפעם
החמישית, והיא בתמימותה חשבה שגיל ההתבגרות ומצבי הרוח שלו כבר
הגיע לסופו. הרי היא בעצמה הזיכרון של החיוך הראשון, איך היא
הייתה אמורה לדעת שהיא תודחק כל כך, תודחק לסמטאות הכי חשוכות
ורחוקות של התודעה. ודמעה זלגה על פניה, זלגה על הלחיים, נשקה
לשפה ונפלה למים. וכמו בסרט טוב של דיסני פוגעת הטיפה במים
ויוצרת כתם שקוף טהור קטן. גלים מעגליים קטנים החלו מתפשטים מן
המקום שבו פגעה הטיפה, הופכים בדרכם את מי הדיכאון השחורים
והמסריחים למים צלולים ומתוקים. הגלים הקטנים התפשטו בזריזות
על פנים המים, הופכים אותם לצלולים עד לאופק. אל מול תדהמתם של
כל הזיכרונות והמחשבות אשר התמקמו להם על הגגות, מתחילים המים
להידחס למקום אחד,ואט אט הופכים לטיפה ענקית עגולה ומושלמת של
מים צלולים. הטיפה מתרוממת מן האדמה, ומתחילה לרחף לה מעל
עיירת התודעה. קרן אור יוצאת לפתע מן העננים התמידיים שכיסו את
שמי העיירה ופגעה בטיפה. קשת מדהימה נוצרת, חדה, יפיפייה, והיא
כיסתה את שמיי העיירה. "וואו! ", זועקת מחשבה צעירה בהתלהבות.
הקשת המתחזקת ומתחזקת עד שלפתע מתפוצצת הטיפה ומיליון טיפות
גשם קטנות ושמחות נופלות על ראשיהם של המחשבות, הזיכרונות,
והשאיפות הנאצלות שמלמטה. הטיפות שוטפות את הגגות השחורים,
והבתים המלוכלכים, וכל המדרכות המזוהמות והמוזנחות של התודעה.
כעת העיירה  שונה לגמרי, והיא נראית מבריקה מצוחצחת, וגם
תושביה נראים כעת כאילו גישתם לחיים השתנתה. מן השמיים יורדת
לה מחשבה חדשה. היא נראית כמו מלאך וגופה היה זהוב ויפה,
וכנפיים לבנות יפות נפרסו מגבה. מסביבה הילה של אור ועיניה
קורנות אושר. " סוף סוף הוא מצא אהבה", נאנחו להם מחשבות
הקיטש. " איזו הידרדרות ", סינן לו אדם מבוגר, שהיה מחשבה
שכולה דיכאון, שנאה וכעס בלתי מוסבר. הוא לקח מזוודה וביחד עם
עוד המוני מחשבות "רעות" כמוהו הצטרף לשיירה אינסופית שצעדה לה
הרחק מן עיירת התודעה. לפחות לעת עתה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 28/5/03 1:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אלעד יובל

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה