שרידי זריחה מתפזרים
כמו פליטים ברחובות של דבש רוטט
זה הזמן לדברים הקשים;
שתיקת הקירות הלבנים והזרועות החמות
הנצמדות אליהם מפחד הים
חתול חסר זנב עינו רעה בשלוותה
הענברית. היטב מוכרים לו
הנחילים הלהוטים של רעב בודד
וכפתו
מעוכה בחריצי הזיכרון כמו
טפטופי אבק חמוץ, רקדני לימון
ברצועות הרוח
העייפות מותכת בבשר
ושתיקת הכבישים נמסה כמו דם
קרוש בכרסם המלאה של שמים
הפוכים.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.