עלות שחר הבוקר
מעל גיזה;
חרוטי - פירמידות,
לובשות אדמומית - הודן.
פני הספינקס,
השמש מארת,
בקרני התקווה,
לתחיית ארץ,
שנילוס דורון נתן.
בין מרחבי השממה,
חסרת - חיים והחרבת,
חותר ונישא הנהר,
המביא - חיים
וברכת - תבואתו;
השמש,
מעל ארץ הוד קדומים זוהרת:
מעל העמק וציית - חולות.
בין הדלתא למדבר מערבי;
בין חופי אלקסנדריה,
לגבול הלובי...
לעבר כל,
נשרך שחר,
המתעורר מנבכיו.
ארץ אסם תבואה,
קמה השכם,
עם קריאתו הראשונה של גבר;
תכול שמיים,
מוביל לעתיד,
את מימיו. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.