[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







בן הלוי
/
ממלאי הטפסים

אני מחכה כאן בחדר המסריח הזה כבר יותר
משעה בשביל איזו דקירה ארורה.
למה אני צריך את הזבל הזה, זריקות גם כן.
נו אם חייבים, אז מה לעשות.
אני יושב כאן ומביט בתקרה, למה כי הצמחים כאן כבר נבלו, לא
משקים אותם. לא שזה מעניין אותי. אבל מה שמוזר פה זה שאני לא
רואה אנשים.
איש אחד אמר לי לחכות כאן וזה היה לפני הרבה זמן
אני מחכה ולא רואה שום שינוי
אני רק שומע קולות של התלחשויות ואז אני קורא בקול "יש כאן
מישהו? מישהו יכול לבוא לעזור לי?" אני מרגיש משב רוח חזק
ופתאום אנשים עוברים ואני שומע את דיבוריהם אבל אני לא מבין אף
מילה, נו בטח הכול כאן סודי, אבל בשביל מה? לקבל זריקה?!
טוב אחרי חצי שעה אני מעין בוהה בפינה בין התקרה והקיר לחלון
והמקום הספציפי הזה מתחיל לטפטף אני חושב שזה היה מים. כי
בשנייה שזה התחיל לטפטף מישהי באה וקראה לי לשבת באיזה חדר
צדדי.
וניסיתי לשאול אותה מה היו הטיפות האלה אבל המלים לא יצאו לי
מהפה.
ישבתי על איזה כסא מנהלים מוזר כי הוא מרעיש, והיו עוד כמה
אנשים באותו חדר ולאף אחד הכיסא היה מרעיש, רק לי כאילו משהו
עושה לי בכוונה.
הבחורה נתנה לי חבילה של טפסים למלא.
בראש הדף היה כתוב ממלא טופס מס' 23, רשום את שמך המלא, אבל
שמי כבר היה מודפס במקום, ואז שמעתי התלחשויות של אנשים אחרים
של "איך אני צריך לכתוב את השם באותיות או במספרים".
טוב, אני לא עד כדי כך מתוחכם.
בקיצור, שלפתי עט מהחולצה שלי והתחלתי במלאכה.
בעודי ממלא דף אחרי דף אני מתחיל לשמוע את לחשושי האנשים כאן
יותר ויותר גבוהים. אבל זה לא ממש הפריע לי.
אחרי ככה 20 דקות אני חושב, נכנסת לחדר הבחורה ממקודם ומגישה
לי כוס עם מיץ אדום, כנראה פטל, ועל הכוס היה כתוב "ממלא טופס
מס' 23"
כאילו שאין לי שם, מה אני בובה?
טוב בקיצור בראש כל דף זוגי היה כתוב שאפשר להשתמש בטיפקס אם
התבלבלתי במשהו, אבל התבלבלתי בדיוק בדף עם מספר אי-זוגי
וכששאלתי מישהו אם יש לו, אז זה כאילו שדיברתי עם קיר, מה זה?
אני לבד בחדר?!
שאף אחד לא יכול לענות לי?! צעקתי. אבל שום תגובה, כאילו הם
פסלים.
מאחורי היה מתקן עם מיץ אז אחד מממלאי הטפסים הפסליים האלה קם
וניגש למלא לו כוס מיץ, אך כשהבטתי לעבר הכוס לראות כמה הוא
מזג היא הייתה ריקה, טוב מילא הבחור דפוק, או שנגמר לו בדיוק
המיץ.
אבל איך הבחורה מזגה לי רק פעם אחת, ומאז איש לא שתה משם.
אוקיי יכול להיות שהם שתו כשהם התיישבו, לפני שאני התמקמתי
שם.
אני ממשיך למלא את הטפסים ועוד מעט כבר מאוחר ואני יושב לי שם
עם כל הדפוקים האלה וממלא טפסים, אני יודע. צריך לחתום וענות
על כמה שאלות מוזרות.. אני לא אכנס לזה כי אז לא אצא מזה.
טוב, הגעתי כבר כמעט לחצי אני חושב. לא, בעצם מילאתי רק 9
טפסים, זה לא מוזר קצת? אני יושב פה די הרבה זמן, אני חושב גם
שמגיע לי מנוחה.
אם כך אחנה לי למעט זמן בספה הממוקמת בסוף החדר עם טלוויזיה
כזאת קטנה וישנה שחור-לבן עם מדבקה של המחיר בלירות שדבוקה לה
בצד.
"חתכתי לעצמי את הברך אתמול, אתה יודע?" שמעתי את אחד מממלאי
הטפסים לוחש. ואני צעקתי לו "ואני זיינתי את אחותך!" אבל הייתה
דממה.
מה אני בגן חיות למה אף אחד לא עונה לי?
התחלתי להתעצבן, הנחתי את רגליי על כסא שהיה לידי ופתחתי את
הטלוויזיה. היה משדר חדשות באנגלית, נרדמתי ישר אפילו לא
הספקתי לספור עד עשר. חלמתי שאני שור מחזיק ניירות בפה ומנסה
לקרוע אותם
וגם שאני תלוי מאוזני אל חבל נוזלי, לא מובן לא חשוב זה רק
חלום.
כשהתעוררתי ראיתי שהטלוויזיה כבויה.
כנראה שמישהו כיבה אותה, הבטתי סביב איש מממלאי הטפסים הארורים
לא היה בחדר. אני עדין טוען שהם פסלים או חרשים.. אם הם חרשים
למה הם מדברים בלחש? ועוד מבינים אחד ת'שני??
טוב נו, בכל מקום יש אנשים מוזרים.
התיישבתי חזרה בכיסא המרעיש שלי והמשכתי להתעלל בעצמי עם
הטפסים הללו. פשפשתי בשאלה הזאת פה ושם. לפתע שמעתי רשרושים
בחדר, הרמתי את הראש וכולם היו שם ממלאים טפסים, כאילו כשקמתי
הם היו כבר שם.
מה אני מטומטם? ולא ראיתי אותם נכנסים?
משהו לא הסתדר לי בראש, אבל מילאתי לעצמי עוד כוס מיץ אדום
והמשכתי במעשי בטפסים.
אחרי כמה שעות אני מסיק כך שפשוט הטפסים לא נגמרים.. הצצתי
בטפסיהם של הממלאים האחרים והם כבר היו בתחתיתם.
ואני לא מגיע לסוף כאילו שהם לא נגמרים, לא, אני לא עד כדי כך
לא שפוי.
אני מבין בדברים כאלה הזיות כנראה בגלל שאני עצבני.
עדיין זה לא צחוק אני כבר לא מבין באיזה מספר טופס ואני ממשיך
למלא כאילו אין מחר, לפתע הבחורה ממקודם נכנסת לחדר ומפזרת את
שיערה,
מביטה בי לרגע, ואני שואל אותה "כן, מה אני יכול לעזור לך?"
והיא כאילו הפסקתי את קו המחשבה שלה עצמה את עיניה והמשיכה
ללכת
וכשהסתובבתי ראיתי אותה הולכת עם שיער אסוף, אבל הרי היא זרקה
את הקליפס שלה, איך היא.. נשמתי נתקעה, מספיק לי מוזריות ליום
אחד, שבתי לכיסא והמשכתי למלא. ראיתי על הטופס שלי איקס אדום
וגדול בעצם בכל הטפסים היה האיקס הזה, הוא היה נוזלי ממש כמו
חבל כזה.
הלכתי למזוג עוד מיץ אבל הוא נגמר. מה, שתיתי כל כך הרבה?
גם כן ממלאי הטפסים האלה זיינו לי את השכל עם השטויות שלהם.
בשביל מה אני צריך טפסים?! לעזאזל?! אני בסך הכול באתי כדי
לקבל זריקה מסכנה בשביל זה צריך לתקוע אותי בחדר מלא אנשים
דפוקים ולמלא טפסים, תעשו את זה לבד! בעודי צועק פתאום הכל
נהייה שקט, ואני מוצא את עצמי בחדר ההתחלתי שלי ואני רואה את
כל האשים שצעקתי עליהם מקודם מדברים, אני מבין כל מילה, זה
כאילו כולם קראו את הטפסים שלי בזמן שישנתי ולמדו בעל פה. כי
הם דיברו לפי כל התשובות שלי בטפסים, כאילו זה משחק דרמתי
מופרע בשביל לשגע אנשים.
הבעתי שוב לעבר הטפטוף שקלטתי קודם בפינה של החדר וגיליתי שהוא
מתנועע במעגלים עד לפני שהוא פוגע ברצפה או שנעלם... אני לא
ממש רואה
אבל רצתי חזרה לחדר הפסיכוטי כי חשבתי ששכחתי את הטפסים.
הרגשתי מן מחויבות להסתובב עם הטפסים.
הכנסתי את הטפסים לתיקי ויצאתי חזרתי הביתה.
הלכתי לישון וכשנרדמתי ראיתי את הבחורה מהחדר, בחלום קורעת לי
את הטפסים, ומציגה לי טופס אחד שמראה אותי קשור מהאוזניים, ממש
תלוי אל קצוות השור עם איקס אדום גדול מצוייר לי על הגב.
ואני מבלי לשים לב, מתעורר. פותח את העיניים ובוהה בפינה
המטפטפת בין בקיר לתקרה לחלון, וואי כנראה נרדמתי. איזה חלום
מפחיד חלמתי
נכנסתי לחדר עם איזו בחורה נחמדה שהראתה לי את הדרך.
התישבתי, ובא בחור תקע לי את המזרק בזרוע ובעודו מזריק לי מבקש
ממני לחתום על מסמך מסוים. הנהנתי בראש והתחלתי אט אט לאבד
שיווי משקל ודופק והרגשתי איך מוחי משפריץ החוצה במין איטיות
מחרידה ואז הבחורה שקרעה לי את הטפסים, הולכת ומתרחקת עם טופס
קרוע בידה, מתנפנף ובעודה זורקת את הטופס הקרוע על הרצפה הוא
נשרף לעפר ונעלם כלא היה.
ואני שוכב לי על הצד מרגיש איך מידע הטפסים מתחלחל לי בורידים
ונוזל החוצה, בעודי מת, אומר לי המזריק "אל תדאג, תמלא עוד
טפסים אתה תהיה בסדר".היא קרעה רק את הטופס הראשון.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
מי זה התימני
הזה?
הפולני דווקא
נחמד. שמעתי
שמרוויחים הרבה
בסטארט-אפ.


מיכלי מסבירה את
עצמה


תרומה לבמה




בבמה מאז 27/5/03 11:43
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
בן הלוי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה