נפתח ארון הקבורה ויצא עוד שלד ממחבואו באפלה.
שוררת עליו רגשת אשמה, וכי למה נטש את שנתו הסופית?
רק בכדי להרהר על לחישה חרישית, דבר מה שנשכח ולא נאמר
כי מי בוחר מה נשכח?
אם כי איני זוכר מה רציתי לשכוח ומה רציתי לזכור
כי הכל מתפזר ברוח.

אני מחכה וקורא לך ולמה את לא עונה?
רק בגלל שעכשיו זו שעה אפלה.
רק צריך לזכור שרק בחצות תחזור גופתך אל המתים
ואז תראה שוב את אלוהים, ויש לי בקשה גם אליו
שאלי אותו "למה עודי חי?"

המוות משחרר מסבל וייסורים!
בגלל זה אנו חיים! לחשל את עצמנו.
אבל למה? בשביל איזה ייעוד?
למות? אין כבר כוח ונמאס, מתפוצץ המוח
והרסיסים מתפזרים ברוח
ועכשיו יש רק צליל, האוויר נשנק ונחנק מחוסר של הגיון סביר.
השלד עודו מהרהר בחיים, כי עכשיו הוא כבר מת אבל למה רוחו
רוחו ועצמותיו עדיין נעים?!?
התשובה מהדהדת ונחה במקומה כאילו מסרבת לבוא,
כי אם ישנה תשובה ננוח בשלום.
אך אין שלום ואין תשובה.
וחוזר השלד לארון הקבורה כי אולי ורק שם יחזור וימצא מנוחה.