יום אחד יהיו לי כנפיים
ואז אברח לי מכאן.
יום אחד יהיו לי שורשים
ואז אמצא לי מקום וזמן.
רציתי להציל כל רגע
אך הצדק היה לשווא
לו יכולתי להגליד פצע
הייתי נושקת עלה של סתיו.
שרועה על אדמת החיים
הייתי מחבקת את השלכת
כולם ממעל היו באים ודורכים
אבל זו הייתה נשארת מושלמת
כל הכאב וכל הדם
היה של גופי ולא של הסתיו
הייתי מצילה את העולם
ונוטשת אותו בשיא הקרב.

מכל אנשי העולם
לא מצאתי אחד שיש לו שורשים.
כנפיים יש כמעט לכולם
אבל לא כולם יודעים איך עפים.
זה כמו שאני לא יודעת לשחות,
עם הזרם.
או לא יודעת לקפוץ בחבל
על רגל אחת.
אני דווקא יודעת איך עפים,
אבל אין לי כנפיים.
אני רוצה לנטוע עץ,
אבל אין לי שורשים.
אני רוצה להיות אני
אבל מפחדת להיות
אני רוצה לברוח מכאן
אבל לא כל כך רחוק.
אני רוצה לעוף מכאן
אבל עוד יותר רוצה,
שיהיה לאן לחזור
בכל פעם שמעיניי ינשרו
עלי שלכת בודדים.