[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







אליק דרמר
/
שגעון ומוות

אני חושב שאני מתחיל להשתגע,מתחיל או מסיים.
נמאס לי ממה שיש מקריאת ספרים כיציאת חירום מהעולם הפתטי הזה
ומראיית סרטים כתחליף זול למציאות.
נמאס מהחיפוש המתמיד הזה של סוג מסוים של משמעות עלובה,מזיונים
חסרי אהבה ומאהבה חסרת אמת ומספרי new edgeשמלמדים אותך איך
לחיות,מחברים שמנסים לדפוק אותך ומחברות תחמניות,ומהמעגל
המגעיל הזה של החיים שכל טמבל שרוצה מישהי רוצה את החבר שלו
והוא רוצה את החברה שלה וכן הלאה,המעגל הזה שבו אף אחד לא מקבל
את מה שהוא רוצה וכולם "מסתפקים".
נמאס לי מהמעגל הזה של המתנת 18 יום רק כדי להגיע הביתה ולגלות
שגם פה חרא,ולהמתין לשחרורו בטח רק כדי לגלות שגם האזרחות רק
מלאה בחארות שלא יודעים מה הם רוצים או אמורים לרצות מהחיים
הפתטים האלו.

ואז הוא מתקשר אליי בסוף מארב מסריח ומודיע לי בקול סדוק שזה
גיא,ושהם היו בניווטים והוא נעלם בירדן ושהם לא מוציאים
אותו,ואני שעדיין לא יודע מה קורה ועל מה אני בוכה מתמוטט על
הרצפה ובוכה כמו שלא בכיתי בחיים.
למחרת בבוקר אני משכים את עצמי ונוסע לחפש את גיא את גאיה
שלי.
בדרך אני שומע את החדשות ברדיו ומודיעים על ההיעדרות שלו ואת
כל הפרטים היבשים שתמיד אומרים ברדיו אבל אף אחד לא באמת
מקשיב,רק שהפעם אני באמת מקשיב כי הפעם זה גיא.
ואז להגיע הביתה ולתפוס חבר ולנסוע לחפש אותו,ואז בדרך אנחנו
עוצרים לאכול כי לא אכלנו יממה לא שהייתי רעב אבל המיגרנה כבר
דפקה לי את המוח.
ושם מודיעים לנו בטלפון שמצאו את גיא,וגיא מת.
גיא מת גיאה שלי מת, אני מרגיש כמו בסרט סוג ד' בערוץ הסרטים
בשעות הצוהריים ולא האמנתי איך העסק דופק איך כאילו סתם מוכרים
בית או מכונים וזה לא שבעצם מורידים את אחד החברים הכי טובים
שלי לאדמה לתמיד.
ואני כל הזמן מסתכל סביבי וחושב שאולי הם לא יודעים אולי לא
סיפרו להם,אולי לא סיפרו להם שגא הלך וגיא לא חוזר,ואולי אני
לא מבין ואולי לי לא סיפרו.

ונמאס לי משאלות של האם הכרתי אותו טוב ואם הוא היה בבית ספר
שלי,לך תסביר לאנשים מי היה גיא ומה הוא היה בשבילי,לך תסביר
לבן אדם שהוא היה אחד החברים הכי טובים שלך מאילו שאמורים
להישאר עד שיש לך ילדים,ושגיא היה עולם ומלואו שעוד לא הספיק
להתמלא.
ואז הכל נופל בבת אחת בבית שלו וההלוויה ולראות 8 חברה
משועממים מצהל מורידים את החבר שלי לאדמה וקוברים אותו,אני
שונא את הצביעות של כל העניין,גיא היה יותר שמח אם אנחנו היינו
עושים לו סחיבת פצוע או 1 על1 של הצבא שגיא כל כך אהב.

ונמאס לי שבחורה קטנה ופתטית שלא הכירה אותו וכל מה שהיא רוצה
זה תצומי,עולה על הבמה ומתפרקת כאילו הוא היה חבר שלה,ונמאס לי
שאנשים שלא היה להם ביצים להיות שם שהוא היה חי אבל יש להם
חוצפה להיות שם כשהוא מת.

ונמאס לי מזה שגיא מת,ונמאס לי מזה שכל יום אני קורא לגיא לבוא
והוא לא בא.
ואני חושב שאני מתחיל להשתגע,מתחיל או מסיים...







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
-נשאר לחם
שחור?
-לא
-כשאת אומרת לא,
למה את
מתכוונת?


זוזו לסטרי
עברית קשה שפה


תרומה לבמה




בבמה מאז 26/5/03 19:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אליק דרמר

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה