כשהמדים עליי,
יורדת לרצפה
מחפשת ת'נ.צ. במפה
זוחלת בקוצים, זוחלת בעפר
נכנסת לעמדה שמישהו אחר חפר
החיילים פוחדים, "הקשב, המפקדת.."
ושואלים "פה לרדת?"
פוחדים מהקוצים, מהעקרב שעבר
"אתם חיילים, פה זה נגמר
לא להתבכיין, קדימה לרדת
אין לכם ברירה אחרת
כן, גם את ההר הזה אתם תטפסו
אפילו אם כוחותיכם אפסו"
בלי רחמים, להם אני אומרת
"לוחמים תהיו, אני לא מוותרת"
אחר כך שוב למאהל חוזרים
משחררת לת"ש, הולכת לחדרים
מורידה את המדים
והנה שוב אני, בכל קווי החדים
אני אישה, אני עדי
איזה מזל שהם לא לידי.
לובשת מדים, מדגמת עד כמה שאפשר
מנסה להראות את מה שנותר
המדים לקחו הכל ולי לא נשאר
כבר לא יודעת מה אסור ומה מותר
רגילה לנשק, רגילה לחיים
החיים האלה שאני חייה במדים
יש עוד עדי במדים
היא יוצאת כשהמדים יורדים |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.