אם תבואו אליי עכשיו (ובטח) תצחקו לי בפנים ותגידו לי שאני
"עדיין לא בוגרת" אני אגיד לכם שאתם צודקים! אפילו צודקים
מאוד.
נכון, אני עוד לא בוגרת
אבל יש הבדל בין התבגרות לבגרות.
התבגרתי, התבגרתי במהירות
בפתאומיות, בלי כוונה בכלל.

עד לפני זמן לא רב, חשבתי שהכל בעולם הזה יפה וטוב. שכל סיפור
אהבה נגמר ב'והם חיו באושר ועושר עד עצם היום הזה.'
חשבתי שיש אהבה אמיתית בעולם, חשבתי- טעיתי
אין כזה דבר אהבה! פשוט אין.
לא אהבה, לא זוגיות, לא נישואים, לא חברות, לא החיים.
חשבתי... שאנשים חיים לנצח, חשבתי.

אני מרגישה שהתבגרתי ביומיים ופתאום הכל מתפרק.
ולא, אני לא אומרת שהכל סביבי מתפרק, כי הבנתי משהו, משהו
חשוב, העולם לא סובב סביבי, לא סביבך, לא סביבנו,  העולם סובב
סביב עצמו...
לעולם ממשיך כמנהגו, החיים ממשיכים,  לא אכפת לעולם
לא אכפת לו ש...
ילדים בני שש עשרה מסתובבים מסוממים ולא מבינים מה הולך להם עם
החיים, ילדות קטנות נאנסות, ילדים מאבדים הורים, אמהות ואבות
שוכלים ילדים.

לעולם לא אכפת!! לעולם הזה לא אכפת שילדה קטנה בוכה ב... לא
אכפת לו שעצוב לה, שרע לה!!! כי הכל סובב סביבו והכל ממשיך
להסתובב סביבו, וכלום לא ישנה את זה.
ואני עומדת מנגד, ולא יודעת מה לעשות. איך לעזור לה, לעצמי אני
לא יכולה לעזור אפילו. איך אני יעזור לה? איך אני אגרום לה
להבין שאני אוהבת אותה כל כך, שרע לי לראות אותה ככה? איך אני
אחזק אותה? איך? אני רואה אותי ורע לי, רע לי כל כך.
אני רוצה להתקרב אליה, אבל מה שהיה ביננו פעם, נעלם. הוא איננו
עוד. זה לא אותו הדבר, הכל השתנה.
היא לא נותנת לי להתקרב אליה, יש לה מספיק אנשים מסביבה שיעזרו
שיתמכו, היא לא צריכה אותי.
כמו כולם. זה בסדר, אני לא כועסת עליה, אני אוהבת אותה.
אני תמיד יאהב. שומדבר לא ישנה את זה.
הלווואי ויכולתי לומר לה את זה, אבל אני לא יכולה. הלוואי והיא
תקרא את זה ותבין שזה אליה, שכולן יבינו יום אחד, שזה
אליהן...
כולן.
שיבינו, שאפילו שאני כ"כ מרוחקת לפעמים, אני לא שוכחת לשנייה
כמה אני אוהבת אותן. אבל הן כבר וויתרו עליי. כמו כולם.
ואני לא מאשימה. אני עוד אוהבת...
אני פשוט מבינה, שבעולם הזה כלום לא נשאר בסוף, כניראה שגם לא
חברות.

אני מרגישה שהתבגרתי ביומיים.
כשאני אומרת את זה אנ'לא מתכוונת ממש ליומיים... אלא שפשוט,
התבגרתי במהירות... בפתאומיות... בלי כוונה בכלל.