מוקדם מידי לכבות את האור
אני עוד לא מוכנה לחושך, לקור ולשקט שבא אחריו,
לריח המוכר של האוויר החסר...
אני עדיין לא מוכנה, אני צריכה רק עוד קצת,

אז ישבתי בעצבנות עם היד על מתג של האור, נזכרת בילד שפחד
מהחושך, כמו שהוא פחד לשחות,
באותו ילד שאבא שלו זרק אותו למים כדי שיפסיק לפחד ואמר שזו
הדרך הכי טובה ללמוד לשחות,
ולמרות שהילד כל-כך פחד הוא ביצע את כל התנועות האפשרויות כדי
להשאיר את הראש מעל המים ולנשום...
עוד קצת, רק עוד קצת לפני שהוא טובע ואז יהיה חושך.

גם אני צריכה עוד קצת, רק עוד קצת...    

ולפני שיהיה חושך, יש לי הזדמנות לנצל את הקצת הזה
ולצעוק בלי שאף-אחד ישמע,
שכמוני גם הילד לא פחד מהחושך שאחרי הטביעה,
הוא פחד מהאוויר החסר, מהשקט, מהקור - מהבדידות שאחרי.