כמה דקות לאחר שהשמש זרחה, בדיוק כשקרניה החלו לחמם את העלים
הירוקים ולהטריד את פרחים הרדומים, התעוררה קורקי משנתה. סביר
להניח שהייתה נשארת לישון עוד שעה קלה אמלא אותה טיפת טל אשר
התעקשה  לטפטף דדוקא עליה. לאחר שקורקי בירכה את הטיפת הטל
כהוגן, היא נעמדה על רגליה הדקיקות, קפצה על העלה כמה פעמים
ואז קפצה הצידה, לכיוון הקרקע, כמה סנטימטרים לפני סיום מצער
ביותר לסיפורינו, פתחה קורקי את כנפיה , ונחתה בעדינות. היא
מצאה לעצמה חלקה קטנטונת של עדמה, אשר היער לא הצליח חסום את
השמש מלעגיה עליה, קורקי התפאלה מהתות הענק שגדל שם וקרני השמש
גרמו לא להראת מאד חשוב, מעין מנהיג על שאר הצמחים אשר, לא זכו
באור, והתנשא מעליהם בכל יופיו.
"איזה תות מדהים", אמרה, פרסה את כנפיה ונחתה עליו, "מקום נהדר
להשתזף בו!" כעבור דקות מספר נחרה קרוקי בשלווה ובנחת על התות,
כאשר לא היה ניתן לחשוב שהיא סובלת, למעשה היה זה נראה כאילו
אפילו תוך כדי שינה היא מספרת לכולם את כמה היא נהנית.

כעבור מספר שעות התעוררה קורקי וגילתה קרני השמש כבר מצאו
לעצמם כר דשא אחר הפעם הם האירו על לילך יפיפה. קרוקי טסה בשקט
לשלולית קרובה ושטפה את פניה, עשתה כמה תרגילי טיסה, עלתה מעל
צמרות העצים ולבסוף, נחתה על הלילך וכעבר רגע חזרה לנחור
קלות.

הפעם היה זה הרעש שהעיר אותה הפעם, למעשה היא לא אכלה מאז
אתמול בערב וזו סיבה נהדרת  למה לא לשתות קצת מהתות שעליו ישנה
קודם. בדיוק כשהיא נגסה בעונג באותו תות, חזר אותו רעש מטריד
שעכשיו חזר אל זכרונה של קרוקי כי זה בעצם הרעש שהעיר אותה.

לא היה זה ציוץ של ציפור, וגם לא צפרדע בחיפוש אחר אוכל. היה
זה רעש חדש, והיה משהו מאד מפחיד בו, אולי מן העובדה שהו היה
רעש חדש, במשך 16 שנה האחרונים, קרוקי למדה היטב כל רעש שהיה
ביער הזה והיא בהחלט לא מזהה את זה. הנה הוא חזר שוב. הפעם
נדמה היה כי הרעש חזק בהרבה והוא מלווה ברעד אדמה קל.

לפתע היא שמה לב שהיא טסה קדימה ואחורה שוב ושוב, מצד אחד היא
מאד רצתה להזעיק עזרה, מצד שני סקרנותה לגלות מהו מקור הרעש
היה גדול מנשוא. לבסוף החליטה שהיא רק תעיף מבט ואז תחזור וגם
כל היא תוכל להזעיק עזרה עם יותר מידע.

הפרק הבא בסיפור יעלה בעוד כמה ימים
5 הפרקים הבאים כבר מוכנים
מיאר טרום
15.5.2003