20/08/95

הכל החל כשנתגלה הכוכב קנטאורוס  3 ב- 2094.הכוכב כולו היה
רווי משאבים ומינרלים, ובמיוחד זהב ואבני חן. כל מי שהיה
ביכולתו להשיג חללית בינונית שתוכל ל"סחוב" מרחק לא גדול של כ-
3 שנות אור, היה יכול לחזור לכדור הארץ כמולטי מיליונר.

בעקבות הנהירה והבהלה של מרבית תושבי כדור הארץ אל הכוכב הנחפץ
, נוצר מצב שבו תושבים רבים הפכו לאילי און והביקוש לא תאם את
ההיצע שהלך ופחת. האינפלציה העולמית גאתה. בכנוס חירום של
הפדרציה העולמית (שהחליפה את האו"ם בעקבות מלחמת העולם ה- 3)
הוחלט למצוא תחליף לכסף החומרי שעד לא מזמן "גלגל את העולם".
התחליף היה צריך להיות לא- חומרי, ובאותה מידה משהו שיש לכל
אדם במידה שווה, לכאורה. בכך תיפתר הבעיה וכן יווצר איזון
כלכלי בין כל אדם ולא יוצרו מעמדות ורמות חיים שונות. הוחלט
שהדבר יהיה הזמן, שהרי הוא הדבר החשוב ביותר שיש לאדם, וכן כל
אדם שנולד מקבל "מענק" שווה לרעהו.

הנושא השני שעמד על הפרק הוא "אופן התשלום" .לאחר דיונים
קדחתניים במשך שנה שלמה הוחלט שלכל אדם יוצמד "קוצב זמן" לגופו
שע"י אותות חשמל ולייזר בלתי מורגשים יקצוב את זמנו של האדם על
האדמה. כמו כן, לכל אדם יהיה כרטיס אשראי פרטי שיהווה "שלט
רחוק" לקציבת הזמן ועל ידו יבוצעו התשלומים. ע"י העברת כרטיס
האשראי ב "קוצב הזמן" יבקע קול שיאמר לאדם את "יתרתו".
כמובן, שהשפעתה של ההחלטה על חיי היום יום היתה גדולה. לא היה

צורך בבנקים או בבורסות למינהן, וכן לא בבתי כלא, מכיוון שניתן

כעת לגבות את שנות המאסר ברגע. (כמובן ששנות המאסר לא היו
מבוזבזים אלא ניתנים לקורבן / לקרוביו).

8 בפברואר 2098, ג'ודי אמרסון משחקת במכונות המזל שבקזינו
העירוני. במרחק מה ממנה נמצא אחיה ג'ק, בחברת אנשי עסקים
מכובדים איתם הוא מנהל עסקה חשובה בשווי 50,000 שנה שיגבו
ממיסי הציבור. היא מעבירה את כרטיסה בחריץ המיועד, ורעש מטבע
נופל נשמע כשהמכונה מופעלת. אחר, היא מורידה את ידית המכונה.
3 הציורים מתחילים לרוץ במהירות מסחררת ולפתע נעצרים בזה אחר
זה. הפעם המזל בגד בה  היא מנסה בשנית והפעם ניצבים, לתדהמתה,
3תפוזים עסיסיים. רעש מטבעות נופלים מופיע ואיתו הכתובת
"WIN".
ג'ודי פורצת בשאגת שמחה וממהרת לבדוק את "יתרתה". הקול מודיע
לה "יתרתך: 130 שנה,  4חודשים,  3שבועות,  5 ימים,  11 שעות,27
דקות ו  30 שניות". היא מנסה שוב וגם הפעם המזל מאיר לה פנים.
היא בודקת בידיים רועדות את יתרתה , והקול הבוקע מודיע " 300
שנה,  10חודשים ....". נפשה לא יודעת כעת קץ משמחה.
בלהט הניצחון היא מנסה שוב, כאילו אין די ב300 שנה. הפעם היא
לא
מצליחה לחקות את ניצחונותיה. הדבר לא מרתיע אותה, שהרי סכום
ההפסד הוא פעוט לעומת הצלחה אחת גדולה. לאחר 3 הפסדים נוספים
היא מתחילה לגלות ריגשי עצבנות קלים, ואף רוטנת על המלצר שמגיש
לה כוס מיץ במחיר יומיים תמימים. למרות הכל היא קונה את כוס
המיץ במחיר המופקע לטענתה, וממשיכה בניסיונותיה , שהרי היא
בעלת הון ברגע זה. השעות חולפות וג'ודי ממשיכה להוריד את ידית
המכונה בידיים קרות ומזיעות בזה אחר זה, ללא הואיל. שום דבר לא
יעצור אותה כעת, כשהיא מתמכרת למכונה הרוצחת, מתחננת לחנינה.
יתרתה כעת ירדה אל מעבר לסכום ההתחלתי עמו נכנסה לקזינו. הדבר
לא מרתיעה אותה והיא שוקעת באובססיה של הימורים. לאחר נסיונות
נפל רבים היא פונה למלצר לקבלת משקה אך הלה מודיע לה, לאחר
שהעביר את כרטיסה בקוצב הזמן שבידו , שהיא אינה יכולה לשלם
עבור המיץ
אבל המלצר "הנאמן" מגיש לג'ודי ה"גוססת" את כוס המיץ באומרו
"על חשבון הבית ". ג'ודי שלא מאמינה למשמע אוזניה מנפצת את
הכוס אל הרצפה ובודקת את יתרתה. הקול הבוקע מודיע " יתרתך: 1
דקה ו20 שניות " . ג'ודי פותחת בריצה אחר אחיה שיעניק לה
מזמנו, ויצילה .היא דוחפת עוברים ושבים וזועקת בזעקות אימים
מחרידות "ג'ק". חיפושה עולה בתוהו ולפתע מתחיל קוצב הזמן
בקריאה אוטומטית של הזמן הנותר" 30שניות , 29 שניות ...".
ג'ודי רצה בכל כוחה ואף מבקשת מעוברים ושבים שילוו לה דקה ,
וכשתמצא את אחיה תחזיר להם, אך נתקלת בסירוב ע"י כולם.
כשהספירה מגיעה ל 10שניות היא מבחינה באחיה מרחוק וזועקת
לעברו. הוא נעמד והיא פותחת בריצת אמוק ונזרקת עליו. ג'ק הנדהם
אוחז אותה ושומע לפתע מקוצב הזמן שלה צליל צורם ולאחריו קול
האומר "זמנך עבר!". אחותו האהובה מוטלת עליו ללא רוח חיים.
הכמיהה לחיי נצח עלתה לה בחייה.