[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








מכירים את השיחות האלה, המוקדמות בבוקר, המאוחרות בלילה-
האלו שהלב מחסיר פעימה כשמתחיל הצלצול...
היו לי ארבע כאלו בחיים
אני רק בת 21 , מעניין כמה זה פחות בשנים- האמת היא, שאני לא
רוצה לדעת.

הייתי בת 12, השעה הייתה כמעט 03:00 לפנות בוקר, כששמעתי שיש
לי אנשים ערים בבית, גם סבא שלי היה שם (ומה הוא עושה ער בשעה
כזו).
ידעתי שקרה משהו, פחדתי לקום ולשאול, אז במקום זה הייתי אמיצה
מספיק לקבור את בן-דוד עם הדמיון המפותח שלי -
יעקב נפטר, הסבא החורג שלי קיבל דום לב במונית. היום, תשע שנים
אחרי זה מצחיק אותי לחשוב על אנשים שמתים במונית.
מצד אחד הם חוסכים את המראה הלא יפה הזה- זה באמת לא כיף
שמישהו מת לכם על הספה. אבל מצד שני , כשהכתובת בתעודת זהות
שלך שגויה- זה דפוק, כי אז מתחיל הבלאגן (לא לשכוח לעדכן)!
הם חיפשו אותו כל הלילה ואני בכיתי על הבן-דוד.
ב-07:00 הודיעו לי שיעקב מת ( הייתי טיפה יותר רגועה שגיליתי
שזה לא בן-דוד- הוא עוד צעיר ואני אוהבת אותו יותר מכולם).

בגיל 15 הייתה השיחה מוקדמת, 07:30 לערך, יום שבת-
מי לכל הרוחות ער בשעה כזו ועוד בשבת?!
גל ביקש ממני לשבת- ישבתי
הוא ביקש שאקשיב- הקשבתי
"נועה בדרך לצרפת... השתלת כבד... היא לקחה הרבה כדורים עם
אלכוהול... מצאה אותה איזו קצינה בבסיס... נושה היא ממש
חולה... את בסדר?..."
הקאתי את החיים שלי באסלה!!
נועה הזאת! רציתי להרוג אותה באותו הרגע!
חשבתי רק על "למה היא עושה לי את זה!" כאילו שלי בגיל 18
הולכים להשתיל כבד- ועוד בצרפת , יצא לה טוב.

כמעט בת 18, שוב הטלפון- השקם בבוקר של שבת.
הטייס שלי ביקש שאשב- ואני צרחתי שנמאס לי לשמוע את זה , תגיד
לי כבר מי מת!!!
" אודי נהרג הלילה... תאונת דרכים... אף אחד לא יודע למה הוא
נסע משם... ואז בציפורי סוללים הוא עשה פרסה..."
טייס שלי, אתה כזה טוב אלי, יודע שאני שבר כלי - ישר הגעת לחבק
אותי.
על אודי בכינו הרבה , הוא היה חייל בצנחנים- חיילים זה תמיד
הכי כואב. ובסרט שלנו , שערכנו שנה לפני, אני זו שמתתי- אודי
נשאר- הוא שיחק יפה... איזה אודי זה, היינו צוחקים הרבה, בעיקר
על השמות שעופר המציא לנו בתסריט.

ארבעה חודשים אחר כך, התחילה תקופת המבחנים, העתיד שלי מונח על
כף- גם ככה לא היה לי כוח ורק רציתי לטייל בארץ ומשם לעולם.
סיכמתי על בנדורה ותאוריית דגם החיקוי שלו.
מיקי התקשרה, " אושי אומרת שיש אמבולנסים וניידות ליד הבית של
גרוסמן, יש שמועה שזו ליאת"
"מיקי אני בודקת עם אור (הייתי היסטרית), חוזרת אלייך עוד
דקה"
סיפרתי לאור הכל וכעבור שלש דקות התאספנו ונסענו לבדוק.
אור סיפרה בדרך, שכשהיא טילפנה לשם היה רעש של מכשירי קשר
ואנשים- השתיקה הייתה רועמת וחמש דקות של נסיעה פשוט לא עברו.

ליאת התאבדה, אני התעלפתי, אבא ניתק לי את הטלפון, אור מיקי
ואושי רק בכו.
למחרת אני ומיקי נסענו לשתות מיץ תפוזים- הגענו בשבילו עד
חיפה.
"אנחנו צריכות להירגע"
מיקי נדבקה- כעבור חודשיים גם היא קיבלה את השיחה...
"תשבי, יהודה נהרג, זרקו עליו פצצה".







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
אלימות - זה
לא ייגמר אם לא
תסתפר.





צרצר, מקבל
איומים על חייו
וליפתו.


תרומה לבמה




בבמה מאז 22/5/03 2:56
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
אור ניסן

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה