[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








חיכיתי חיכיתי, בכיתי בכיתי, ומי לא בא?  מיכאל.

את כל-כך עייפה. בוגרת? מתבוננת לאחור באיטיות ונאנחת. מרפה
ממציאות. עפעפיים מושכים מטה, לחיים מחווירות, מבטך מתעכב איטי
וקהה, ועייף מכדי להביט קדימה. רגעים ארוכים, ימים, לילות,
חודשים שאת גוררת את העבר. בכל פעם חווה אותו מחדש, רק שהפרטים
מתעמעמים והתמונה גוססת לאיטה. יושבת על כסא בכיתה עם עשרים
ילדות מצחקקות. וילדה אחת גדולה שעוטה מסכות חמורות. עד שבירת
הדיסטנס, כמה שהן מצפות  לרגע הזה!
את תוהה אם אי-פעם גם את תשברי קיר זכוכית.

מנסה לנחש
אם יש בעולם הזה אדם אחד, שחושב בדיוק ברגע הזה את מחשבותיי.
ובבנאליות בלתי נסלחת, אקדיש רגע נוסף. לשנינו. עיניו מחייכות,
מלטפות.
רגע להבנה.

לא עוד משועשעת, עינייך נעוצות במחסנית, היא עוד לא מלאה. ידית
הדריכה, כוונת אחורית. וזה הנועלן, שתמיד שוכחים. מבינה וזוכרת
את החומר בעל-כורחך, הילדה המחופשת מחמיאה לך. קבלי ח"ח על
הזכרון. את צמאה לפינה שקטה, שפתיים, סדוקות ויבשות ולוחשות,  

אני רוצה הביתה...

מבקשת להיות
רגע לבד, כדי להרגע, להסדיר נשימה. קצת כמו אחרי פיגוע.
כשהמומים, ורק רוצים רגע של שקט.
אחר-כך
כבר אוכלים שם גלידת וניל וכדורי שוקולד של רולדין
רגע לנשימה

יושבת על כסא מול המחשב, וקוראת את המונולוג בפעם השלישית.
כבר מזמן שמת-לב שילדים דיגיטליים יודעים יותר על  העולם
האמיתי.
עיניים עייפות ננעצות בגבה, רואות אותה הולכת, היא כבר לא
מבחינה בך. כפות ידיים קופאות על המקלדת. מבט חולף על האורגן.
גם הוא שוקט.  
אני רוצה הביתה...

את רועדת, חוצה את הגבולות בשירה ילדותית, פרפר לבן, נבוך מפלס
בה דרך, הצלילים חונקים את חירותו, הוא מוחה את מצחך בכנפיו..
את שואלת לבית, מבקשת מקום.. את רוצה שתשוב.. עינייך מביטות
לאחור, בהולות, חולפות, משוטטות. רואות ולא רואות, שהיא לא
היתה כאן מעולם.

להתרכז בנשימה. רק לא ליפול. שאיפה עמוקה ונשיפה, ושוב שאיפה
ונשיפה חזקה, שמפקחת מעוד חלק קטן של חלום. מפוררת תלים תלים
של ציפייה נואשת לקו מעשי. נשימה.
נשימה או תכלית.

זה בסדר. הם יכולים לראות שאת נושמת. מה הם רואים.

את בסדר, ילדה?

הפרפר הלבן קרב מדי אל נורת השולחן.
דעיכתו מערפלת את תשובתך. רעיון בשחור-לבן מופיע, משתק, ונשכח.


שפתיים מהססות נמתחות לאחור, שוחקות. מתאמצות. ראש מהנהן.
עינייך מגלות שורה אחרונה של שיר ילדים, שאהבת.

ומחר אלך השכם בבוקר אל הגן, ואשב לי, ואבכה כל הזמן. מיכאל.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
זה שמאשר את
הסלוגנים מרבה
להרדם בשמירה


האנציקלופדיה
המדעית לחרגול
הצעיר


תרומה לבמה




בבמה מאז 29/5/03 17:27
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
יובל בר-שלו

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה