עוד מעט ולא הגיע לשום מקום,
ואני אומרת את זה בטון של שמחה
או שאולי קצת דרמה לא תזיק כשאני מדברת על לאבד אותך,
כי בעולם שכולו ציניות וחזרה על משפטים
לא כל כך נעים לי להכיר אותך,
ועכשיו אני מרגישה תקתוק שעון אצלי בבטן
ובאופק אי אפשר שלא לראות את חיי הישנים.
כן המסך סוף סוף עלה
וכמו הצגה טובה בערב יום שישי
אני נעלמת יחד עם שחקני המשנה אל מעבר הקלעים.
בטח יגידו כולם בטורי רכילות שחורים
שנגמר,
אבל זה לא,
אני עוד מחזיקה בחבל הזה בכח
ואני לא אתן לשום שקית חול ליפול על גבך.
אין לי מדפים על הקיר כי ברחת מהר מידי
ונראה כאילו אין לי רבדים של אישיות
כי מדפי העץ עוד מונחים באריזה,
המסמרים תקועים לי עמוק בגרון
והפטיש ביד של כל אימהותי.
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.