|
-נכתב ומוקדש למקור היופי שלי-
ובסוף נשארנו רק שתיים
בכי של תינוק
אהבה של גבר
והייתי איתם וחייתי לבד
ונשקת והלכת ונותרתי מדממת
ראיתי אותך בעני רוחי
עפה בין לב ללב מקפצת ממיטה למיטה
ולא הצלחתי להירדם
רק למיטתי לא הגעת
רדפת אחרי השמש
אור הירח הזכיר לי אותך
חופי הטיילת בעיר החדשה
ושקעתי בנו וברחת אל החולות
הולכת שומם במדבר של אספלט
ידעתי שאחרי שתיפלי ממעוף
תיפלי לידי
אוחזת בבטנך שהתמלאה בחלל
ואשקה אותך וארווה את צמאוני
ריח של אישה אופף את גופך
והיית תמיד אישה
וילדה
חזרת אלי הנחת את ראשך על שדיי
ובסוף נשארנו רק שתיים.
פברואר 2002 |
|
|
נתקעתי בפקק של
מצעד הגאווה
ו...
בעצם לא משנה.
עו"ד שמעון
מזרחי, הומופוב
אגרופוב רחובפוב
מהזהפוב, לא
מאמין שזה קורה
לו. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.