'שמע ישראל אדוני אלוהינו אדוני אחד. שמע אותי אלוהים, שמע את
תפילתי. אף פעם לא ביקשתי כמו שביקשתי עכשיו. אני מצטערת על
הבקשות שביקשתי בעבר, בקשות סתמיות ואנוכיות. הפעם אלוהים, זו
בקשה מיוחדת. אני לא אבקש  יותר אחרי הפעם הזו. מבטיחה. רק
תעשה שיונתן יתעורר. תראה איך הוא ישן כמו מלאך קטן בין כל
החוטים המסובכים האלה. הכנפיים שלו מתקפלות בתוך המיטה המכוסה
בסדין פרחוני'. האותיות 'הדסה' יחד עם הסמל הפנטו את עיניה של
יעל  והפרחים הכתומים והסגולים שדהו ריצדו  לפניה במעגלים
אינסופיים.
יומיים  חלפו מאז יונתן הובהל לביה"ח במצב של חוסר הכרה. יגאל
ויעל החליטו לנצל את יום השבת האביבי והחליטו לעשות טיול בעין
כרם וסביבותיה. הם עברו דרך הבית של בני, חבר של יגאל מימי
הצבא, במושב אבן ספיר. יגאל ובני שירתו יחד בגבעתי ומאז דרכיהם
לא נפרדו.
יונתן שיחק עם רונה הבת הקטנה של בני על הדשא, מקיפים  את הבית
בריצות מסחררות, נכנסים ויוצאים דרך הדלת הראשית והאחורית
ומתלהבים מהתרנגולות שבלול.
השניים  יצאו מהלול עם חיוך ענק שפוך על פניהם וידיהם עמוסות
בביצים טריות. "חשבנו לאפות ביחד עוגה לאבא ליום ההולדת" אמר
יונתן.
המבוגרים הביטו בילדים בחיוך ובדאגה, "תיזהרו שלא יישברו ושלא
ייצא  בטעות איזה אפרוח", קרא בני וקרץ ליעל בעינו. בני רץ
למטבח  וחזר עם קערה ירוקה. יונתן ליטף את הביצים אחת לאחת,
מקרב אותן לאוזנו מתאמץ לשמוע את ציוצי האפרוחים ומניח בזהירות
בקערה.

"רוצים לטייל ילדים?" שאג בני בקול מתלהב וגומות החן שלו נפרשו
לצדדים.
" אנחנו הולכים לכנסיה של יוחנן המטביל. כנסיה שמכינים בה  יין
מדבש". הילדים השתוללו משמחה. "ואמא, נכון שאם אני לא אתקרב
לדבורים הם לא יעקצו אותי למרות שאני מתוק? "
"נכון מאד מתוק שלי",  השיבה יעל מוקסמת , "למרות שאתה מתוק".
שלוש הפלות עברה יעל עד שילדה את יונתן. שלושה מדורי גיהינום
עברה וציפיות שהתנפצו לרסיסים בכל פעם שהרופא בישר לה כי העובר
לא מתפתח וכי אין מנוס מלבצע הפלה. ארבעה חודשים ארוכים שכבה
ב'משגב לדך' בשמירת הריון. בחודש השמיני כשהעניינים הסתבכו
ולחץ הדם שלה הרקיע שחקים והרופא הודיע לה בדאגה כי העובר נמצא
במצוקה, יצא יונתן לחלל האוויר. קילו ומאתיים שקל הגוזל ששחה
כמו דג אמיץ בתוך האינקובטור מקסים את האחיות בפעלתנותו
ועיקשותו.
הם הגיעו לכנסיית 'יוחנן המטביל' שנגלתה במלוא הדרה מוקפת
בצמחייה פראית.  על הרחבה הקטנה ליד הפתח לכנסייה עמד נזיר
עטוי גלימה חומה שדיבר בטלפון לוויני בערבית. הילדים נעו
במהירות במדרגות התלולות והגיעו לאגן הטבילה. יונתן, קרא יגאל
תיזהר המים עמוקים. יונתן הכניס את ידו למים הצוננים. אחרי כן
הם הצטלמו במצלמה הדיגטלית שקנה יגאל בנסיעה האחרונה לארה"ב.
יונתן חייך למצלמה וביקש מיגאל לצלם אותו כשהוא עצוב. יגאל אהב
לתעד כל רגע ואח"כ לחזור הביתה ולעבד את התמונות במחשב. בני
הסביר לילדים ולגדולים על הנוף שנפרש למרגלות הכנסייה. יגאל
ויעל אהבו להתלוות לבני שהיה מדריך תיירים במקצועו והכיר כל
שעל ושעל בארץ. לאחר סדרת הצילומים הם עלו במדרגות ופנו לשביל
המוביל למחסן שבו מכינים את היין. במחסן הם פגשו את הנזיר מרקו
שהסביר להם על תהליך הכנת היין, והוסיף בחיוך כי, " מדובר
במרשם סודי ייחודי  שעובר בירושה במנזר סנט ג'ון". רונה
ויונתן
הסתובבו במחסן מתלהבים מהכלים השונים שכללו מיכלים גדולים
צינורות ומשפכים. מרקו מזג מהמיכל
שניצב על אחד מהמדפים יין דבש לתוך גביע והושיט אותו ליגאל
שאישר כי היין  אכן טעים מאד והעביר לשאר הנוכחים.
רוח חזקה החלה לנשוב והמבוגרים החליטו כי הגיעה השעה להיפרד
מהכנסייה. כשצעדו במעלה השביל גילו כי יונתן נעלם. הם החלו
לחפש אחריו ולקרוא בשמו שהדהד במרחב הפתוח. יגאל ירד בדילוגים
מהירים במדרגות התלולות וכשהגיע לאגן הטבילה נחרד לגלות את
יונתן מפרכס בפנים. יגאל זינק למים ואחרי דקות שנדמו לנצח משה
את יונתן מהאגן. יונתן הוצא מהמים מחוסר הכרה וכולם נאספו
מסביב מבוהלים וחסרי אונים. יגאל  סטר ליונתן מחוסר ההכרה
ובדק את הדופק. כעבור זמן קצר הגיע אמבולנס , יגאל ויעל עלו עם
יונתן לאמבולנס שדהר בצפירות קולניות לביה"ח 'הדסה - עין כרם'.
 
כבר יומיים תמימים חלפו ויעל ויגאל המשיכו לקוות בכל כוחם
שיונתן יתעורר. נדמה שהשיבה נפלה על יגאל בן לילה. הקמטים
שבפניו חרצו שבילים עמוקים מבעד לזיפי הזקן. הם סיכמו שיגאל
יקפוץ הביתה להביא אוכל ובגדים. יעל חששה להישאר עם יונתן אך
גם חששה לומר  ליגאל שלא יעזוב אותה לבד.
המשיכה להתפלל וליזול דמעות. מלטפת את ידו הקטנה של יונתן
ומנסה לקרוא את מחשבותיו.
החלה לחשוב על הפעמים בהן התאפקה שלא להעיר ליונתן על
ההשתובבויות. כמה ניסתה להקנות לו ביטחון עצמי ובכל פעם שיונתן
ביצע איזה קונדס היה ראשה מריץ תרחישי  אימה.
לו רק  הייתה מקשיבה לקול האימהי הפנימי בתוכה  המגונן בטבעיות
על ילדה. מה שווה כל העידן המודרני הזה של המתירנות והרחבת
הגבולות של הילד?
המשיכה ללטף  את ידו של יונתן ללא הרף, שלפתע הרגישה אותה זעה.
כלא מאמינה הניע יונתן את ראשו, הזיז את שפתיו ולחש : "דבש".
"מתוק שלי, דובשן", קראה יעל בשמחה מלטפת את פניו הקטנות.
דמעות של אושר של אם שזה עתה ילדה את בנה כיסו את פניה.