חיוורת ושקטה,
כמו ערימת גזרי עץ שכמהים להצתה.
בעיניים של דג היא מביטה בעולם,
אומללה היא, זאת רואים כולם.
בליבה אש החיים אינה בוערת,
ושום סודות או רגשות כמוסים
בתוכה היא לא שומרת.
והזמן צורם לה כמשמע סירנת בית כלא,
כאסירה היא בחייה,
יודעת שאין עוד בעולם חיים אפורים מאלה. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.